פירוש הסולם
רס)
מה כתיב ויאמר הקשית לשאול וגו': שואל, מהו הטעם
אם תראה אותי, למה תלה לו בקשתו בזה. ומשיב, אלא אמר לו, אם תוכל לעמוד על עיקרו של הרוח, שהנחתי לך בשעה שלוקחתי ממך יהי לך כן, כי כל עיקרו של הרוח ההוא, הוא, בעת שיסתכל בו, ברוח, כשרואה את אליהו, שתהיה הדבקות בו כראוי.
פירוש, להיות, שאליהו הוא שורשו של הרוח, אין הרוח בכל שלמותו אלא כשהוא מחובר עם שורשו, שהוא אליהו. לפיכך, כשמסתכל ברוח, צריך לראות עמו את שורשו, שהוא צורת אליהו. והיינו דוקא, שיראה צורתו בו, בעת שהניח לו את הרוח, דהיינו בעת שלוקח ממנו. וזהו שאמר לו אליהו,
אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן, כי אז יפעל הרוח בכל שלמותו.
אבל יש לשאול על התירוץ הזה, שאומר, שבקש ממנו שיוכל לפעול באותו הרוח שלו פי שנים משפעל עמו אליהו. הלא סוף סוף בקש ממנו מה שאין לו, כי כיון שאליהו לא פעל הרי לא היה לו כח הפעולה ואיך יתן כח הזה לאלישע. ואם תאמר שכל אחד יכול לפעול עם הרוח כמה שרוצה, ואינו צריך לתוספת כח עליון, א"כ לא היה צריך כלל לבקש זה מאליהו, כיון שמעצמו היה יכול לפעול כמה שרוצה.
ולהבין זה צריכים להעמיק יותר בפנימיות הדברים. והענין הוא, כי נודע, שבשבירת הכלים נפלו ש"ך ניצוצין לקליפות, שמכל ספירה שבע"ס דנקודים, נפלו שמונה מלכים: דעת חג"ת נהי"מ, שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, דהיינו ל"ב בחינות מכל ספירה, ועשר פעמים ל"ב הן ש"ך בחינות. ורק רפ"ח ניצוצין מהם ניתנו לבירור ולתקון במשך שתא אלפי שני, שהם רק ט"ס ראשונות שבע"ס דנקודים, שט' פעמים ל"ב הם רפ"ח, אבל ל"ב ניצוצין שבמלכות שלהם, לא ניתנו לבירור ואסור לנגוע בהם, ונשארו מוטלים בקליפות בכל משך שתא אלפי שני דהוו עלמא, עד לגמר התקון. ולפי שכל גוף מעורב בו מל"ב העשירי הזה, שאין לו תקנה, לכן מוכרח כל אדם למות, ובגמר התקון כשיתברר ל"ב העשירי, אז נאמר,
ובלע המות לנצח, כי כל הקליפות יתבטלו, וכל המאורות יתגלו.
ואין לשאול, כיון שאסור לברר ולנגוע בל"ב העשירי הזה המוטל בקליפות מזמן שבירת הכלים, א"כ איך אפשר שיתוקן לעתיד. והאמת הוא, שאין צורך כלל לברר אותו ולתקנו, כי עם גמר בירורם ותקונם של כל רפ"ח ניצוצין, מתתקן ל"ב העשירי מאליו, ואינו צריך לשום בירור מיוחד.
והנה בחינת אליהו, הוא, להביא בחינת הסיום והגמר של בירור ותקון רפ"ח הניצוצין שעמו מתתקן תכף ל"ב האבן, וז"ס שאליהו בגי' ב"ן שכל ענינו היה לתקן את שם ב"ן, שהוא מדת המלכות ולהוציא ל"ב העשירי מן הקליפות, וכל צדיק וצדיק יש לו תפקידו, וכשגומר תפקידו תכף נסתלק למעלה. ולפיכך אע"פ שאליהו הוא המגלה את תקון של ל"ב האבן, מ"מ אינו פועל מאומה בהאורות השלמים המתגלים על ידו, כי תכף נסתלק לשמים, כי נגמר תפקידו.
וזהו שמתרץ הזהר,
איהו לא שאיל רוח על חד תרין, דהיינו שיהיה לו ב' רוחות, אחד מבחינת רפ"ח ניצוצין ואחד מבחינת ל"ב האבן, כי אין לך נותן מה שאין לו,
אלא הכי שאל מניה בההוא רוחא דהוה ליה, דיעביד תרין נמוסין, כי בקש ממנו שאותו הרוח שהיה לו לאליהו, דהיינו הרוח מרפ"ח ניציצין, יעשה פי שנים, דהיינו שאותו הרוח יגלה לו גם האורות והפעולות של ל"ב העשירי, כי אין כלל רוח מיוחד לל"ב העשירי, אלא הוא מתגלה עם סיום וגמר בירור של רפ"ח ניצוצין, כנ"ל. ואע"פ שאליהו עצמו לא גילה האורות והפעולות של ל"ב העשירי, אין זה נבחן שאינו ברשותו. אלא הוא משום שלא היה תפקידו אלא לגלות הבירור והתקון של ל"ב העשירי בכללו, ואלישע ביקש ממנו שמלבד הרוח דרפ"ח שלו, יזכה להשיג ממנו גם את תקון ל"ב העשירי, בכללו, וממילא יוכל הוא לגלות מעצמו הפעולות והאורות
פי שנים, הן הארות הרפ"ח, והן הארות ל"ב האבן.
וזה אמרו
מאי טעמא אם תראה אותי, למה תלה אליהו ההשגה של פי שנים, באם יראה אותו לוקח ממנו, ומשיב,
אלא אמר ליה, אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין, כי זמן הגילוי של תקון הרוח דל"ב העשירי, הוא ברגע האחרון של היותו בעולם הזה כי תכף אחר שגילה אותו עלה לשמים, כי נגמר תפקידו כנ"ל, וע"כ אמר לו אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח, דהיינו הרוח דל"ב האבן, שהנחתי לך בעת שאהיה לוקח ממך, דהיינו בדיוק ברגע האחרון של היותי עמך בעולם הזה, אז יהי לך כן, פי שנים. אבל אם תפסיד רגע הזה מלראות אותי, לא תשיג פי שנים, כי הרוח דל"ב העשירי אינו מתגלה מקודם לכן. וז"ש,
דהא כל ההוא עקרא דרוחא, דהיינו הרוח דל"ב העשירי,
בשעתא דיסתכל ביה כד חמי ליה לאליהו, בשעה שאלישע יסתכל בו, להשיגו, בעת שראה את אליהו לוקח ממנו,
יהו דבקותא ביה כדקא יאות, יתדבק וישיג אותו כראוי. כי רק ברגע הזה שראה אותו לוקח ממנו אז שעת הגלותו, ולא מקודם לכן. כמבואר.
