זהר

רפח) בהיות הבקר, דכתיב, בקר לא עבות. הא אי הוה עבות קדרותא אשתכח, ולא אתגלייא חס"ד. ואימתי אתגלייא חס"ד. בבקר. כד"א, הבקר אור. דכד נהיר צפרא, חס"ד אשתכח בעלמא, ודינין מתעברן. ובזמנא דלא נהיר בקר, דינין עד כען לא מתעברן. דכתיב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. כיון דאתעברן אינון ככביא ונהיר שמשא, ביה שעתא כתיב, בקר לא עבות. וחס"ד אתער בעלמא תתאה, בההיא שעתא כתיב, בהיות הבקר. וכיון דמתעברן ככביא בקר אשתכח.

פירוש הסולם

רפח) בהיות הבקר: שכתוב בקר לא עבות. כי אם היה עבות, היה נמצא בחושך, ולא היה נגלה החסד. ומתי נגלה החסד, בבקר. כש"א, הבוקר אור. כי כשהאיר הבקר נמצא חסד בעולם, והדינים נעברים. ובזמן שאין הבקר מאיר, עוד לא נעברו הדינים, שכתוב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים. כיון שנעברו הככבים, והשמש מאיר, בשעה ההיא, כתוב, בקר לא עבות, וחסד מתעורר בעולם התחתון, בשעה ההיא כתוב בהיות הבקר. שכיון שנעברו הככבים נמצא הבקר.