זהר

שנו) אמר ר' שמעון, בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא, יובלא דא אעטר בעטרוי לקב"ה, כמלכא דאתעטר בגו חיליה. דכתיב, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. מאן אמו. דא יובלא. ויוכלא אתעטר, בחדוה ברחימו בשלימו, דכתיב אם הבנים שמחה. מאן אם הבנים. אר"ש דא יובלא.

פירוש הסולם

שנו) אמר ר' שמעון וכו': אר"ש, בזמן ההוא שקבלו ישראל את התורה, יובל זה, שהיא בינה, העטיר בעטרות שלו להקב"ה, שהוא ז"א, כמלך המתעטר בתוך צבאיו. שכתוב, צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו. מי אמו. זה הוא יובל. כי בינה הנקראת יובל היא אמא של ז"א, שנקרא שלמה. והיובל נתעטר בשמחה באהבה ובשלימות, שכתוב, אם הבנים שמחה. מי היא אם הבנים. א"ר שמעון, זה היא יובל.