זהר

שמא) אמר ר"ש, כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'. שם האחד פישון וגו'. הא אלין בשמהן אקרון. והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן. מה שמיה דההוא נהרא דנפיק. אמר ר' שמעון, יובל שמיה. דכתיב, ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב ולא ימיש מעשות פרי. מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו. ועל דא כתיב, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו פוסק.

פירוש הסולם

שמא) אמר ר' שמעון וכו': אר"ש, כתוב, ונהר יוצא מעדן וגו' שם האחד פישון וגו'. הרי אלו הנהרות נקראים בשמות, ואלו הארבעה נמשכים מנהר ההוא היוצא מעדן. ומה שמו של הנהר היוצא מעדן. אמר ר' שמעון, יובל שמו, שכתוב, ועל יובל ישלח שורשיו, וכתוב, ולא ימיש מעשות פרי. מה הטעם לא ימיש מעשות פרי, משום דעל יובל ישלח שורשיו, שהיא בינה. ועל כן כתוב, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ששפע הבינה אינו פוסק. וע"כ כתוב, יוצא מעדן, יוצא ואינו פוסק.