זהר

תת) פתח ואמר, יברכך יי' מציון וראה בטוב ירושלם וגו', יברכך יי' מציון, דמניה נפקין ברכאן, לאשקאה לגינתא, והוא כליל כל ברכאן, ויהיב לה, ולבתר וראה בטוב ירושלם. לאחזאה דכל ברכאן אתיין מדכר ונוקבא. כגוונא דא יברכך יי' וישמרך. יברכך יי' מדכורא. וישמרך מנוקבא. יברכך יי' מזכור. וישמרך משמור. וכלא חד מלה, בגין דמתרווייהו נפקין ברכאן לעלמין. ועל דא, איש אשר כברכתו ברך אותם.

פירוש הסולם

תת) פתח ואמר יברכך וגו': פו"א​ יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו'. יברכך ה' מציון, כי ממנו יוצאות ברכות להשקות את הגן, והוא כולל כל הברכות ונותן לה, ואח"כ וראה בטוב ירושלים. להראות שכל הברכות באות מדכר ונוקבא. כעין זה,​ יברכך ה' וישמרך. אשר, יברכך ה', פירושו מן הדכר, וישמרך פירושו מן הנוקבא, כי השמירה נמשכת מנוקבא. יברכך ה', מזכור שהוא ז"א, וישמרך, משמור שהוא הנוקבא. והכל דבר אחד הוא, כי משניהם הברכות יוצאות לעולם. ועל כן איש אשר כברכתו ברך אותם.
פירוש ב' בחינות הן בנוקבא, שהן פנימיות וחיצוניות, החיצוניות היא בחינתה עצמה, והפנימיות הוא מה שמקבלת מז"א. וע"כ יש לה ג"כ ב' בחי' יסוד, הפנימי נקרא ציון, והוא בחינת זכר שביסודה, ויסוד החיצוני נקרא ירושלים, והוא בחינת נוקבא שביסודה. וז"ש, מציון, דמניה נפקין ברכאן וכו' כי כל הברכות מפנימיות היסוד באות, דהיינו להיותן מבחינת ז"א, ולבתר, וראה בטוב ירושלם שאחר שהפנימי השפיע ליסוד החיצוני, שנקרא ירושלים, נאמר, וראה בטוב ירושלים. וז"ש, ועל דא איש אשר כברכתו ברך אותם. כי יש מהשבטים שהיו נמשכים מפנימיות הנוקבא, ויש שנמשכים מחיצוניות הנוקבא, וברך לכל אחד כראוי לו.