זהר

רלא) ההוא סומקא דתחות עינא, אתפשט בעיניה. רוגזיה ביש. בשעתא דמליל ברוגזיה סתים פומיה, ונפיק תננא מנחירוי. ולזמן זעיר נח רוגזיה, ולא כל רוגזיה, עד יומא אחרא, או תרין יומין. דא אצלח לזמנין, ולזמנין לא. אבל קאים תדיר באצלחותא, בין זעיר ובין רב.

פירוש הסולם

רלא) ההוא סומקא דתחות וכו': אם אדום ההוא שתחת עינו, שבחורי עיניו כנ"ל, מתפשט בעינו. כעסו רע. בשעה שמדבר בכעסו, סותם פיו, ויוצא עשן מנחיריו. ולזמן קצר נח כעסו, ולא כל כעסו, עד יום האחר או שני ימים. זה לפעמים מצליח ולפעמים לא. אבל עומד תמיד בהצלחה אם מעט ואם רב.