זהר

קכז) אלא, הוה מסתכל מגו נהורא דלא נהרא, כמאן דחמי בעששיתא, גו עיינין סתימין, כד מנצצן גו ההוא עששיתא. להיט להיטו לפום שעתא, ולא קאים בקיומא.

פירוש הסולם

קכז) אלא הוה מסתכל וכו': ומשיב. אלא שהיה מסתכל מתוך האור שאינו מאיר שהוא המלכות המקבלת וכוללת בתוכה ג' החיות אריה שור נשר, והחכמה שבהם מתגלה בתוכה, והוא כמי שרואה בעששית, שהוא כלי שדפנותיו עשויים מזכוכית, שמעמידים בו נר להאיר, בעינים סתומות, כשהנרות מתנוצצים בתוך אותה עששית. לוהטת להט לפי שעה, ואינו עומד בקיום דהיינו שההארה אינה נמשכת, אלא מאירה ומיד היא נפסקת.
פירוש. שמשיב, כי יחזקאל לא היה מסתכל בג' החיות במקומן בישסו"ת או בז"א, כי בהם הן סתומות, ואינן ניתנות לראיה, שה"ס חכמה, כי אין החכמה מתגלה אלא במלכות בלבד. אלא שהיה מסתכל במקום הגילוי, שהוא מלכות, שבה מתגלה החכמה שה"ס הראיה. והיא עצמה ה"ס פני אדם, אבל כל ג' החיות, אריה שור נשר, כלולות בה ועומדות, כמו ג' נרות בעששית. ויחזקאל היה רואה אותן מתוך העששית, שהיא המלכות. ונודע שאפילו במלכות, אין החכמה מתגלה אלא בעת נסיעת הקוין, ומיד היא נעלמת. וז"ש, להיט להיטו לפום שעתא דהיינו בשעת הנסיעה של הקוין, ולא קאים בקיומא אלא נעלמת מיד.