זהר

שנא) וע"ד, בשעתא דאתי צפרא, כל אינון אסירי מלכא, אשכחו נייחא, עידן צלותא איהו עלייהו. וכ"ש אינון דתייבין בתיובתא, ובעאן בעותהון לקמי מלכא קדישא. בגין, דהאי שעתא, חד ממנא נפיק לסטר דרום, ורפאל שמיה, וכל זיני אסוותא בידוי. ומסטר דרום, נפק חד רוחא, ומטי לגבי ההוא ממנא, דממנא על אסוותא. וכד מטי צלותא לקמי קב"ה, פקיד לבי דינא דיליה, דלא יפתחון בדינא, בגין דחיים בידא דקב"ה, ולא בידיהון.

פירוש הסולם

שנא) וע"ד בשעתא דאתי וכו': וע"כ בשעה שבא הבקר, כל אלו אסירי המלך, דהיינו החוטאים האסורים בכבלי החטא, מוצאים מנוחה, ועת תפלה היא עליהם. וכל שכן אלו החוזרים בתשובה, ומבקשים בקשתם לפני המלך הקדוש. משום שבשעה ההיא, ממונה אחד יוצא לצד דרום, שהיא החסד, ורפאל שמו, וכל מיני רפואות בידו. ומצד דרום, שהוא חסד, יוצא רוח אחד ומגיע לאותו הממונה על הרפואה, שהוא רפאל. וכשמגיעה התפלה לפני הקב"ה, הוא מצוה. על בית הדין שלו, שלא יפתחו בדין. משום שחיים הוא בידי הקב"ה ולא בידיהם.