זהר

שעח) ועוד ונשא השעיר עליו, כד רעותיה למעבד קורציא לקב"ה עם ישראל, דאיהו נשא כל חובין דיכיל למסבל לון, עד דאתעביד כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו, חובין על גדפוי. מה עביד, סליק לטורא עלאה, כחמרא כד איהו בעי לסלקא לטור גבוה, כמשא כבד יכבד עליה. כד איהו לעילא, ובעי לסלקא לפי מעוט דאשתאר ליה, אתיקר עליה מטולא, ונפיל, ואפיל גרמיה לתתא, ובכבד משא דאתתקף עליה, אתעבידו כל אברין דיליה פסקות, דלא אשתאר אבר שלים. אוף הכא אירע לסמאל ונחש, כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגיה זונה. מתמן כל בת אל נכר זונה. ע"כ.

פירוש הסולם

שעח) ועוד. ונשא השעיר וגו': ועוד. ונשא השעיר עליו. כשרצונו של השטן להלשין על ישראל לפני הקב"ה. והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות שנושא על כנפיו. מה הוא עושה, עולה להר עליון, כחמור הרוצה לעלות על הר גבוה, וכמשא כבד יכבדו עליו העונות. כשהוא למעלה, ורוצה לעלות עוד אותו מעט הדרך שנשאר לו, נכבד עליו המשא ונופל, ומפיל עצמו למטה, ובכובד המשא שלוחץ עליו נעשו כל אברים שלו חתיכות, עד שלא נשאר בו אבר שלם. אף כך קרה לו לסמאל ונחש, שהם כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה. שמשם נקרא כל בת אל נכר, זונה.
הסוד של השעיר לעזאזל כבר נתבאר היטב לעיל (אחרי אות קט"ז בהסולם ועש"ה) וכאן מוסיף רע"מ סוד אחר. כי שורש כל הסטרא אחרא הם סמאל ונחש, שהם זכר ונקבה, שהפירוש הוא, שסמאל נמשך מדינין דדכורא, כלומר שכל העונשים הבאים על החטאים הנמשכים מדינין דדכורא נמסרו בידי סמאל. והנחש, דהיינו הנוקבא שלו היא מדינין דנוקבא, שכל העונשים הבאים על החטאים הנמשכים מדינין דנוקבא נמסרו על ידיה. ונודע שאלו ב' מיני דינים הם שורשים לכל מיני החטאים שבעולם, וסוד העזאזל למעלה, אומר רע"מ, שהוא כל כמות הקטרוגים שסמאל ונחש נושאים עליהם להביאם לפני הקב"ה כדי שיתן להם רשות לענוש את ישראל. מב' בחינות הדינים שלהם. ונמשל העזאזל שלמעלה, כמו חמור נושא משא, כך השעיר לעזאזל הוא הנושא עליו כל המלשינות של סמאל ונחש, ששורשם ב' מיני דינים הנ"ל הם.
ונתבאר שם (אחרי אות קט"ז) שאם ב' מינים דינים אלו מתחברים יכולים להחריב כל העולם. והתקון להם הוא ע"י קו האמצעי, שעל ידו מבטלים הדינין דנוקבא את הדינין דדכורא, ע"י המסך דחירק שלו המבטל את ג"ר דהארת השמאל. עש"ה. כד רעותיה למעבד קורציא וכו' דהיינו כשסמאל ונחש שולחים העזאזל העליון להלשין על ישראל. קורציא, פירושו מלשינות (כמ"ש גיטין נ"ו.) איכול בהו קורצא בי מלכא (ע"ש פירש"י), דאיהו נשא כל חובין וכו' עד דאתעביד כבד וכו', דהיינו הן דינין דדכורא והן דינין דנוקבא שהם כבדים מנשוא. מה עביד סליק לטורא עלאה לעורר דינים דדכורא, שהוא עולה לקו שמאל, שנקרא הר עליון, כי ג' הקוין נקראים הרים. כד איהו לעילא, כשכבר הוא בקו שמאל, דהיינו בבחינת ו"ק דשמאל, ובעי לסלקא לפי מיעוט דאשתאר ליה, דהיינו שרוצה לעלות לג"ר דשמאל, ששם אין יחוד הימין וכל דינים דדכורא נמשכים משם. אתיקר עליה מטולא ונפיל, כלומר שהדינים דנוקבא שבמשא שלו, מכבידים עליו במקום ג"ר דשמאל, כדי לבטלם, מכח קו האמצעי, המתקן זה מכח שליחת עזאזל המדברה ששולחים ישראל למטה. ואז, ואפיל גרמיה לתתא שמפיל עצמו למטה מכל קו השמאל, כלומר, שגם הו"ק דשמאל שקו אמצעי משאיר לא ירצה לקבל. כי הס"א בורחת מפני קו האמצעי ותקוניו. אוף הכי אירע לסמאל ונחש, שהם השלוחים של העזאזל, והם יצה"ר ובת זוגיה זונה, כי סמאל הוא יצר הרע, והנחש בת זוגו הוא זונה. כי זכר ונקבה צריכים להיות מין במינו, וכיון שסמאל הוא מדינים דדכורא היתה בת זוגו צריכה גם כן להיות מדינים ההם. אמנם היא מדינים דנוקבא כנ"ל. ומאין לה אלו הדינים, כי בעלה סמאל אינו נותן לה, אלא שהיא מזנה עם כחות עליונים אחרים ומקבלת מהם דינים דנוקבא. וע"כ נק' סמאל ובת זוגו יצר הרע וזונה. וז"ש, מתמן כל בת אל נכר זונה. כי הנוקבא דסמאל היא מקור לכל הזונות שבעולם. ובת אל נכר מקבלת ממנה. וז"ס (שאומר לעיל אות שס"ב) יותרת על הכבד, בתר דעבדת ניאופא וכו' אתגברת על בעלה, כי אחר שהיא מזנה עם כחות אחרים ומקבלת מהם דינים דנוקבא, היא מתגברת אח"כ על בעלה סמאל, כי דינים דנוקבא קשים יותר מדינים דדכורא. (ע"כ רעיא מהימנא).