זהר

שפא) דא הוא קרבנא, דבכל יומא, ובכל זמן וזמן, לגבי קב"ה. דאתכלילת כנ"י ביה, בין כל שאר אכלוסין, וכל אילין פולחנין, אפיקו לה מבין גובין, ומבין שאר עמין. כך ישראל, כל זמן דאינון אטימי לבא, ולא פתחין בתיובתא, לא סלקין ריחא, ולא אפיק לון מגו גובין. אבל כד פתחין בתיובתא, מיד סלקין ריחא, ויפיק לון מבין גובין, ויתהני בהו כנסת ישראל. דכתיב, פתחי לי אחותי רעיתי. דכל זמן דשושנה אטימא, לית לה ריחא, ולא סליקא מבין גובין, ודיורהא בינייהו, כמה דאתמר. וקב"ה לא שדר לן למהך אורחא דא, אלא לאוליף מלין אלין.

פירוש הסולם

שפא) דא הוא קרבנא וכו': (חסר התחלת המאמר) זה הוא קרבן, שבכל יום ובכל זמן וזמן, אל הקב"ה. שהשכינה נכללה בו בין כל שאר ההמונים שלה שהם ישראל. וכל אלו העבודות מוציאות אותה מבין הקוצים, דהיינו מבין שאר העמים. כך ישראל, כל זמן שהם אטומי הלב ואינם פותחים בתשובה, אינם מעלים ריח, ואין מוציא אותם מבין הקוצים. אבל כשפותחים בתשובה, מיד מעלים ריח, ויוציאם מבין הקוצים, וכנסת ישראל, שהיא המלכות, תהנה בהם. שכתוב, פתחי לי אחותי רעיתי, כי כל זמן שהשושנה אטומה אין לה ריח, ואינה עולה מתוך הקוצים ויושבת ביניהם, כמו שאמרו. והקב"ה לא שלח אותנו ללכת בדרך זה, אלא ללמוד דברים אלו.