זהר

שפב) עד דהוו יתבי אתא נשרא, ומאיך, ונטיל חד שושנה מבינייהו, ואזלת. אמרו, מכאן ולהלאה, נהך לאורחין. קמו ואזלו. עד הכא אורחא דר' פנחס, ור"ש אזל ליה, איהו ור' אלעזר, ושאר חברייא, ור' פנחס ושאר חברייא.

פירוש הסולם

שפב) עד דהוו יתבי וכו': בעוד שהיו יושבים, בא נשר והשפיל לעוף ולקח שושנה אחת מביניהם, והלך. אמרו מכאן והלאה נלך לדרכנו. קמו והלכו. ועד כאן הלכו כולם בדרך ר' פנחס, שר' שמעון הלך, הוא ור' אלעזר ושאר החברים, ור' פנחס עם שאר החברים.