זהר

תכד) והני, עזא ועזאל. דמרדו לעילא, ואפיל לון קב"ה, ואגלימו בארעא, ואתקיימו ביה, ולא יכילו לאתפשטא מניה. ולבתר טעו, בתר נשי עלמא. ועד כען יומא דא, אינון קיימי, ואולפי חרשין, לבני נשא. ואולידו בנין, וקרו להו ענקים, גברין. ואינון נפילים, אקרון בני אלהים. והא אתמר.

פירוש הסולם

תכד) והני עוזא וכו': ואלו עוזא ועזאל שמרדו למעלה והפיל אותם הקב"ה משמים ונתלבשו בארץ, ונתקיימו באותו הלבוש ולא יכלו להתפשט ממנו ולחזור למקומם כמו שאר מלאכים, אלא שנשארו בארץ. ואח"כ זנו אחר נשי העולם. ועד עתה, עד היום הזה, הם חיים וקימים, ומלמדים כשוף לבני אדם. והולידו בנים וקראו אותם, ענקים גבורים. ואלו הנפילים נקראים גם כן בני האלהים. וכבר נתבאר. ועי' לעיל בהקדמת הזהר דף קנ"ה ד"ה והנה ביאור שבארנו שם ענין עוזא ועזאל באורך.