זהר

צט) פתח רבי שמעון ואמר,שיר השירים אשר לשלמה.כתיב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו'. בכמה זמנין הקב"ה אוכח לון לישראל, לאהדרא לון בתיובתא לגביה, למהך באורח מישר, בגין לאסלקא בגוייהו. דהא כד ישראל זכאין, ואזלין באורח מישר, כביכול, סילוקא איהו לקב"ה עמהון, בכל עמין דעלמא. כד ישראל זכאין, ואזלין באורח מישור, סליק לון קב"ה על כל בני עלמא, וכולהו אודן ומשבחן ליה, ולאו אינון בלחודייהו, אלא אפילו עילאין לעילא, כולהו אודן ליה בגינייהו דישראל. ולא דא בלחודוי, אלא איהו אסתלק ביקריה, בגינייהו דישראל ממש. ולא דא בלחודוי, אלא אפילו ישראל ממש, מסתלקי ביקריה דקודשא בריך הוא לעילא ותתא.

פירוש הסולם

צט) פתח ר' שמעון וכו': פר"ש ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כתוב, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו'. כמה פעמים הוכיח הקב"ה לישראל להחזיר אותם בתשובה אליו, שילכו בדרך הישר, כדי להתעלות ביניהם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, כביכול, התעלות היא להקב"ה עמהם, מכל אומות העולם. כי כשישראל הם זכאים, והולכים בדרך הישר, מעלה אותה הקב"ה על כל בני העולם, וכולם מודים ומשבחים לו. ולא הם בלבד אלא אפילו העליונים למעלה, כולם מודים לו בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא הוא מתעלה בכבודו ממש, בשביל ישראל. ולא זה בלבד, אלא אפילו ישראל ממש, מתעלים בכבודו של הקב"ה, למעלה ולמטה.