זהר

מ) ואי טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו, מוציאין אותו מבית המלך, עד שיבא אחר ויתקן מה שטנף זה, והפקדון מוציאין אותו מידו של זה, ונותנין אותו לזה שתיקנו.

פירוש הסולם

מ) ואי טנף את וכו': ואם טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו, מוציאים אותו מבית המלך עד שיבא אחר ויתקן מה שטנף זה. והפקדון, מוציאים אותו מידו של זה, ונותנים אותו לזה שתקנו.
פירוש. הפקדון זו היא הנשמה. המלך זהו הקב"ה. וז"ש (באות ל"ח) למלך שנתן פקדון לג' בני אדם, האחד שמר את הפקדון, שהוא הנשמה. דהיינו צדיק גמור. השני אבד את הפקדון לגמרי, דהיינו רשע גמור. השלישי, טנף את הפקדון, בחטאיו, ונתן ממנו לאחר לשמרו. דהיינו שהניח בן שיתקן אותו. לימים וכו' עשאו נאמן ביתו. דהיינו לצדיק הגמור. השני וכו' האבידו מן העולם, היינו לרשע הגמור. השלישי, שטנף את הפקדון בחטאיו, והניח ממנו לאחר, דהיינו שהניח בן שיתקן אותו. אמר המלך הניחו לזה עד שנראה האחר היאך יעשה וכו' דהיינו נראה מה יהיו מעשיו של הבן. ובין כך לא יצא מבית המלך, שלא גרשוהו לגיהנם. וז"ש (באות ל"ט) זכה וכו' לא זכה הבן, אמר המלך תנו לזה עונש וכו' וישאר הפקדון שלו. דהיינו הנשמה. ור' הונא חולק ואמר, כיון דעאל עאל, שאפי' לא זכה הבן, אין מגרשין אותו לגיהנם. וז"ש (באות מ') ואי טנף את הפקדון ולא הניח ביד אחר לשמרו דהיינו שלא הניח בן. מוציאים אותו מבית המלך עד שיבא אחר, דהיינו עד שיתגלגל בגוף אחר ויתקן מה שטנף זה. והפקדון, מוציאים וכו' ונותנים אותו לזה שתקנו, דהיינו שהנשמה שייכת לגוף השני שתקן אותה.