זהר

קפז) פתח רבי ייסא אבתריה ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' ואל תחת ישראל וגו'. האי קרא אוקמוה. אבל בההיא שעתא, דנפק יעקב מקמי אבוי, באינון ברכאן, אסתכל בנפשיה, אמר, הא אלין ברכאן, בעינא לסלקא לון לבתר, לאריכו יומין, והוה דחיל ומסתפי, נפק קלא ואמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יי' כי אתך אני, לא אשבוק לך בהאי עלמא. כי הנני מושיעך מרחוק, לההוא זמנא דאנת סליק לון, לאינון ברכאן.

פירוש הסולם

קפז) פתח רבי ייסא אבתריה וכו': פתח ר"י אחריו, ואמר, ​ואתה אל תירא וגו'. מקרא זה בארוהו. אבל באותה שעה, שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו, הסתכל בעצמו ואמר, הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות אותם לאחר זמן, ויהיו לאורך ימים. והיה מפחד ומתירא שלא ינוחו עליו הברכות מיד, פן יהיה להן הפסק, אם יחטאו ישראל. יצא קול ואמר, ועתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני, שלא אעזוב אותך בעולם הזה, כי הנני מושיעך מרחוק, לאותו הזמן שאתה מדחה את קיום הברכות.