זהר

תקסו) ואזלא הא, כי הא דאמר ר' אלעזר, כתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הגוי, אלין ישראל, דכתיב בהו כי מי גוי גדול. וכתיב גוי אחד בארץ. לו: בגיניה. הגדלת השמחה, דא סיהרא, דאתרביאת בנהורא בגיניהון דישראל. אומות העולם לשמשא, וישראל לסיהרא, הי מניייהו עדיף. ודאי סיהרא לעילא, ושמשא דאומות העולם, תחות האי סיהרא הוא, וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר. חמי מה בין ישראל, להו. ישראל אחידו בסיהרא, ואשתלשלו בשמשא עלאה, ואתאחדו באתר דנהירא משמשא עלאה, ומתדבקן ביה, דכתיב ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.

פירוש הסולם

תקסו) ואזלא הא כי וכו': והוא הולך כפי שאמר ר' אלעזר. ​הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הגוי, אלו הם ישראל, שכתוב בהם כי מי גוי גדול. וכתוב, גוי אחד בארץ. לו, בשבילו. הגדלת השמחה, זו היא הלבנה, שנתגדל אורה בשביל ישראל. אומות העולם מחשבים הזמנים לפי מהלך השמש, וישראל לפי מהלך הלבנה.
הי מנייהו עדיף וכו': שואל, איזה מהם חשוב יותר, אם חשבון השמש או חשבון הלבנה. ומשיב, ודאי הלבנה היא למעלה, והשמש של אומות העולם היא מתחת לבנה הזו, ואותו השמש מקבל אור מלבנה זו ומאיר. ראה מה בין ישראל להם, לאומות העולם, ישראל אחוזים בלבנה ונשתלשלו בשמש העליון, ונתאחדו במקום המאיר משמש העליון, ונתדבקו בו, שכתוב, ​ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו'.
פירוש, השמש רומז לז"א, והלבנה לנוקבא שלו. ויש זמן שהנוקבא היא במדרגת השמש, אלא בבחינת שמאל ואחורים. שאז ז"א מלביש ומקבל אורו מצד ימין דאמא, והנוקבא מלבשת ומקבלת אורה מצד שמאל דאמא, ולפיכך גם הנוקבא היא אז בבחינת שמש כמו ז"א, להיותה מקבלת מאותו המקום שמקבל ז"א. ואז היא בבחינת מוחין דאחורים, שאינם מאירים (כנ"ל ב"א דף ק"ד ד"ה ויעש). ואחר זה יורדת משם למטה מחזה דז"א ונעשית מקבלת מז"א, ואז נקראת לבנה, דהיינו כמו לבנה המקבלת משמש, ובזה הוא משגת מוחין דג"ר ממש (כנ"ל ב"א דף ק"ח ד"ה וכבר ע"ש) והנה בין אומות העולם ובין ישראל מקבלים מנוקבא דז"א, אלא אומות העולם שהם בחינת שמאל, מונים לשמש של הנוקבא, דהיינו לבחינת מוחין דאחורים שלה, שאז הנוקבא כולה בחינת שמאל כראוי להם. וישראל מונים ללבנה, דהיינו בעת שיורדת למחזה ולמטה דז"א, והיא מקבלת מן השמש שהוא ז"א, שאז נקראת לבנה.
וז"ש, ודאי סיהרא לעילא שהיא הנוקבא דז"א, ושמשא דאומות העולם תחות האי סיהרא היא, והשמש של אומות העולם הוא תחת הלבנה, כלומר באחורים של הלבנה הזו שהיא הנוקבא, כי כל מקום שנאמר תחת פירושו אחורים. והיינו בזמן שמקבלת משמאל דאמא, שאז היא בבחינת שמש כנ"ל. וז"ש וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר, כי בזמן שהיא באחורים אינה מאירה, וא"כ איך הם יכולים להתקיים, אלא על ידי חטאים של ישראל הם מתאחזים ויונקים חלק ישראל מן הלבנה, כמ"ש לא נבנה צור אלא מחורבנה של ירושלים, ונמצא שאותו השמש שאומות העולם יונקים ממנה מקבלת אור מלבנה כדי לקיים האומות. וז"ש לעיל (אות תי"ב) אלמלי יסגלון ישראל עובדין דכשרן קמי קב"ה, לא קיימין עמין עכו"ם וכו' בעלמא, כי השמש שלהם שורפת ואין לו אור אלא ממה שמקבל מלבנה, מחלקם של ישראל. וז"ש ישראל אחידו בסיהרא, דהיינו בנוקבא בעת שהיא למטה מחזה דז"א ומקבלת ממנו, כנ"ל, ואשתלשלו בשמשא עלאה, דהיינו שנשתלשלו וירדו למטה מחזה דז"א שהוא שמש העליון, ששם בחינת הלבנה, ואתאחדו באתר דנהירא משמשא עלאה, לא כאומות העולם שנתאחדו בנוקבא בעת שמאירה מצד שמאל דאמא, כנ"ל, אלא ישראל מתדבקים בה בעת שמאירה משמש העליון שהוא ז"א. כנ"ל. וע"ז כתוב ​ואתם הדבקים וגו'.