זהר

שצא) ועד יומא עד לא ייתון לאעלא בהאי עלמא, אינון רוחין דזמינין לאתייהבא בהאי עלמא, כלהו הוו תמן. ואלין רוחין ונשמתין סלקין ונחתין, נפקו מג"ע דלעילא, ונחתי בג"ע דלתתא, ומתלבשן תמן בלבושין, כגוונא דגופי דהאי עלמא.

פירוש הסולם

שצא) ועד יומא עד וכו': ועד היום ההוא, מטרם שיבואו בעולם הזה, כל הרוחות העמידים להנתן בעולם הזה, היו שם. והרוחות והנשמות האלה היו עולות ויורדות, שהיו יוצאות מגן עדן העליון, ויורדות לגן עדן התחתון, ומתלבשות שם בלבושים כעין הגופות של העולם הזה. שהוא מבחינת המלכות הממותקת בבינה.