זהר

תקמה) אתוון, כד נצצין מהאי סטרא, ומהאי סטרא, דא איהו סיכתא די בגוויהו, בין מרגלא למרגלא, כדין אתעבידו רזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון. בכלא רזא דשמא קדישא דע"ב אתוון, דרתיכא עלאה, וכלא, האי והאי, אתקרי שבת, ודא איהו רזא דשבת. ע"כ.

פירוש הסולם

תקמה) אתוון כד נצצין וכו': כ"ב האותיות כשהם מנוצצות לצד זה ולצד זה, דהיינו לצד ימין ולצד שמאל, זה הוא המסך שביניהם בין מרגלא העליונה למרגלא התחתונה, ואז נעשו סוד השם הקדוש דמ"ב אותיות. ובהכל הסוד של שם הקדוש דע"ב אותיות, של המרכבה העליונה. והכל, זה וזה, דהיינה השם מ"ב והשם ע"ב, נקרא שבת, וזה הוא סוד השבת.
פירוש. כי כ"ב אותיות המאירות במזלא עלאה, ה"ס הדעת שלה, דהיינו קו האמצעי. והארת קו האמצעי הוא באמצע, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אבל במזלא עלאה מנוצצות האותיות לימין ולשמאל, ולא באמצע. והטעם הוא משום שקו האמצעי אינו מגלה שם הארת החכמה עם החסדים יחד, כי מרגלא עלאה היא ג"ר דבינה, שמהן אין הי' יוצא מאויר לעולם. וע"כ אין יחוד בקו האמצעי שהוא הדעת. וגם הוא מחולק לימין ושמאל. וה"ס השם של מ"ב אותיות. משא"כ בז"ת דבינה ובז"א מאיר הקו האמצעי באמצע, שאור החסדים ואור החכמה מאירים בו ביחד ואינו נוטה לימין ולשמאל. וה"ס השם של ע"ב אותיות. וזה כל ההפרש ממרגלא עלאה, שה"ס שם מ"ב ומרגלא תתאה המקבלת משם ע"ב.
וזה אמרו אתוון כד נצצין מהאי סטרא ומהאי סטרא, ולא באמצע כטבע קו האמצעי, דא איהו סיכתא די בגווייהו זה הוא המסך שביניהם, בין מרגלא למרגלא, כי במרגלא עלאה נשאר המסך, שה"ס הי' שנכנס באור ונעשה לאויר, וע"כ אין קו האמצעי מאיר שם בהארת החכמה, ואין הימין והשמאל מיוחד בו, מה שאין כן מרגלא תתאה, מקבלת מקו אמצעי, המאיר בחכמה וחסדים יחדיו ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, ואין שם סיכתא, כי היוד יצא מאויר וחזר ונעשה אור, שזהו הארת השם ע"ב. וז"ש, כדין אתעבידו רזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון, שהארה זו דמרגלא עלאה, נעשה לשם מ"ב, (כמ"ש להלן בזהר תרומה דף קל"ב, ועי' לעיל בהקסה"ז דף י"ז ד"ה ביאור) ואין לטעות שבמרגלא עלאה אין הארת חכמה כלל, לזה אומר, בכלא רזא דשמא קדישא דע"ב אתוון דרתיכא עלאה, שהארת ע"ב מאיר אפילו במרגלא עלאה, אלא שאינו מתגלה שמה, כי שם שולט השם מ"ב. וכלא, האי והאי אתקרי שבת. שבשבת מאירים ב' השמות, מ"ב וע"ב. כי בשבת עולים זו"ן שבהם מאיר ע"ב ומלבישים לאו"א עלאין שה"ס ג"ר דבינה שבהם מאיר השם מ"ב. ונמצא שב' השמות מאירים בשבת. ודא איהו רזא דשבת שבשאר ימים טובים אינו מאיר רק ע"ב בלבד, אבל בשבת מאיר גם השם מ"ב. (ע"כ רעיא מהימנא).