זהר

תקמד) כיון דהאי מרגלא, נציץ ושאיב לאינון אתוון בהדה, כדין מרגלא עלאה אתמשך בהדייהו, ואתדבק מרגלא במרגלא, והוי כלא חד. ודא איהו רזא חדא דתושבחתא, והא אוקימנא.

פירוש הסולם

תקמד) כיון דהאי מרגלא וכו': כיון שמרגלא ההיא התחתונה מנוצצת ושואבת אלו האותיות לתוכה, אז מרגלא העליונה נמשכת עמהן, ומתדבקות מרגלא במרגלא, שמרגלא תתאה שהיא מלכות מתדבקת במרגלא עלאה שהיא בינה, דהיינו שמלבישה אותה ונהיה הכל אחד. וזה הוא סוד של שבח אחד. וכבר בארנוהו. שהוא אל אדון הנאמר ביום השבת, כמ"ש להלן בזהר, (תרומה קל"ב ע"א. ד"י ע"ש).