זהר

תרמד) זרקא, דא איהו ניגונא בחדוה, כד אתי בוצינא דקרדינותא, בההוא בטישו דגו אוירא דכיא דלא אתפס, יהיב חדו וחדוה, וזריק מרחוק, לנגנא בחדוה, למאן דלא ידיע ולא אתפס כלל, וקאים בקיומיה, ולא אתישב למנדע, עד דקריב בסכלתנו יתיר. וכן תנועי כולהו, כל חד וחד כדקא יאות.

פירוש הסולם

תרמד) זרקא דא איהו וכו': הטעם זרקא, הוא ניגון בשמחה, כשהניצוץ הקשה, שה"ס המסך, בא באותו הזווג של האויר הטהור שאינו נתפס, שהוא או"א עלאין, נותן שמחה וחדוה וזורק הארתו מרחוק, דהיינו לבלי השגה, לנגן בשמחה, דהיינו להמשיך השפע, ממי שאינו ידוע ואינו נתפס כלל, שהוא או"א עלאין, שעומד בקיומו ואינו מתישב לדעת אותו עד שקרב יותר בתבונה, דהיינו עד שמתפשט לישסו"ת. וכן כל התנועות, כל אחת ואחת כראוי.