זהר

תקכח) פקודא כ"ד, למהוי דכיר יום השבת, כד"א זכור את יום השבת לקדשו. רזא דשבת, הא אוקימנא בכל אינון דוכתי, יומא דוכרנא דנייחא דעלמא ואיהו כללא דאורייתא. ומאן דנטיר שבת, כאילו נטיר אורייתא כלא. והא אתמר, דוכרנא דשבת, לקדשא ליה בכל זיני קדושין. מאן דאדכר למלכא, אצטריך לברכא ליה, מאן דאדכר שבת, צריך לקדשא ליה והא אתמר.

פירוש הסולם

תקכח) פקודא כ"ד: לזכור את יום השבת, כמש"א זכור את השבת לקדשו, סוד השבת העמדנו בכל המקומות, יום זכרון של מנוחת העולם. והוא כלל התורה, ומי ששומר שבת כאלו שומר התורה כולה. והרי למדנו, זכרון השבת, לקדש אותו בכל מיני קדושות, מי שזוכר את המלך צריך לברכו, מי שזוכר את השבת צריך לקדשו. וכבר למדנו.