זהר

תרצט) ות"ח במשכן מה כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, עשר: בגין דתקונא דמשכנא, בעשרה איהו, למהוי כדקא יאות. עשר, מ"ט עשר, ולא עשרה. אלא עשר, בכל אתר איהו בלא שכינתא, דלאו איהי בחושבנא כגוונא דא עומד על שני עשר בקר, שכינתא לאו איהי בחושבנא, דהא איהי קיימא לעילא, דכתיב והים עליהם מלמעלה. ובאלין דוכתי דרמיזי לרזא דלעילא דחסר מנהון, הא שכינתא יתיר על ההוא חושבנא, דלאו איהי בחושבנא.

פירוש הסולם

תרצט) ות"ח במשכן מה כתיב: בוא וראה, מה כתוב במשכן. ואת המשכן תעשה עשר יריעות, המספר עשר הוא משום שתקון המשכן, שהוא המלכות, הוא בעשרה, כנ"ל בדבור הסמוך, כדי שיהיה כראוי. שואל, אומר עשר, מה הטעם שאומר עשר ולא עשרה. ומשיב, אלא בכל מקום שכתוב עשר, חסר ה' הוא עשר ספירות בלי השכינה שהשכינה מקפת עליהם מלמעלה, והביאור עי' להלאה בהסולם (אות תש"ז) כי הוא אינה באה בחשבון העשר, כעין זה, עומד על שני עשר בקר, כיון שכתוב עשר, אין השכינה בחשבון שני עשר, שהרי היא עומדת עליהם מלמעלה, שכתוב, והים עליהם מלמעלה. דהיינו השכינה הנקראת ים. ובאלו המקומות הרומזים על מה שחסר מהם מלמעלה, הרי השכינה יתרה על אותו החשבון, שהיא אינה בחשבון.