תוכן

כז. והעיקר שצריך להשכיל בכל האמור כאן (עי' לעיל אותיות ז' וטז), היינו סוד היחוד, שאין במחשבת הבריאה ריבוי צורות, אלא מחשבה אחת בצורה אחת, אשר המחשבה שהיא עצמה הוא כל כללות הבריאה ... ... עד גמר התיקון הוא אור פשוט כללות כל הצורות. ובה עצמה אין שום צורה נבדלת ניכרת, אלא מתוך עצמותה ומהותה מתחלת לקבל צורות נבדלות, וגם זהו ההתפשטות מוטבע בעצם המחשבה מכח שכן יצאה בכדי לקבל כל שכר וכל עונג שהיא המקום של ההתפשטות, גם עצם ההתפשטות, ובשורשה הוא גם כן רק צורה אחת של קבלת ההנאתו ית', ודו"ק היטב בזה. ותוקף האור היה בבחינת קבלת הנאתו עד מדרגה ד' שהוא מדת הדין, דהיינו שורש לקלקולים, אשר מחמת גילוי של מדה זו התפעלה בעצמה לקבל צורה ממוזגת שהוא סוד קו המתפשט עד לנקודה, ושם נפסק כדי שיהי' מדה של רחמים, והיינו שורש לכל התיקונים העתידים.