זהר

שמח) אלא כלהו לתתא, נוקבי אינון. וכל מאן דשליט דא על דא, האי דאיהו לתתא, איקרי נוקבא, וכל אינון דלעילא דוכרין אינון, ודא לגו מן דא.

פירוש הסולם

שמח) אלא כלהו לתתא וכו׳: ומשיב. אלא כולם שהם למטה, הם נקבות, וכל השולט זה על זה, זה שהוא למטה נקרא נקבה, וכל אלו שלמעלה, השולטים על אותם שהם למטה, הם זכרים. וזה השולט הוא לפנים מן זה הנשלט עליו. לפיכך נקרא החשמל נקבה, כלפי ד׳ החיות שהן לפנים ממנו, ושולטים עליו.
ביאור המאמר. ג׳ קליפות הן, הכוללות כל מיני הדינין והקליפות שבעולמות. א) היא רוח סערה, והיא מבחינת המלכות דמדת הדין מטרם שנמתקה בבינה. ב) ענן גדול, והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו השמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין. ג) היא אש מתלקחת, והיא מבחינת הדינים של המלכות שעלתה לבינה. וכל מיני הפורעניות והעונשים הבאים על ישראל הם מג׳ קליפות הללו. אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה. בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים הן נותנות עזר לקדושה, וכל המוחין מתגדלים ומשתלמים בעזרתם. ולפיכך אנו מבחינים בהן, ב׳ בחינות, א) בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה, ואז הן נקראות רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, כנ"ל. ב) בשעה שהן עוזרות לקדושה, דהיינו בעת שישראל כדאים, ואז אותן ג׳ הצורות עצמן של הקליפות מכונות קליפת נגה. והיא הקליפה הרביעית, שעליה נאמר ונגה לו סביב, כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה מסבבות ומאירות על קליפת הנגה ההוא, ונמצא שקליפת הנגה מפרדת ומבטלת את ג׳ הקליפות, שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי, להיפך, שהן נעשות מסייעות ומגדילות את הקדושה. באפן, שאין הפרש בין ג׳ הקליפות לקליפה הד׳ בצורה, אלא בפעולה. שבזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה הן נקראות קליפת נגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג׳ הקליפות ופועלת רעה כמו מלכות יון, להלן. והכל תלוי בתחתונים, אם מריעים מעשיהם, ג׳ הקליפות שולטות, עד שאפילו קליפת נגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחית ג׳ הקליפות. גם בקליפת נוגה עצמה יש שינוים, כי עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהיא בסוד המוקש שמשימים לנחש (כמ"ש בהסולם פרשת וארא אות ק"ח וק"ט ע"ש) אבל גם לב׳ האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה.
וז"ש (באות של"ח) וכל אינון שהם רוח מערה, וענן גדול, ואש מתלקחת, קליפין למוחא, דסחרן דא לגו מן דא וכו׳. כי כל אחת היא חיצונית לחברתה ומסבכת אותה. וההוא אש איהו, דקא אחיד בגויה ההוא נגה, כי עיקר העזרה לקדושה שבקליפת נגה, היא בחינת אש מתלקחת שבה כנ"ל. ונמצא שהיא אחוזה ביותר בנגה. האי איהו לגו מן כולא ודא איהו דקא מתאחד במוחא, כי היא משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שנתאחזת בהם. הכא איהו רזא דארבע מלכוון וכו', כי ד׳ קליפות אלו כוללות כל הדינים והעונשים הבאים על ישראל. וכן ד׳ מלכויות אלו שישראל גלו בהם. כוללים כל הצרות והשעבוד של ישראל. ונגה לו סביב דא איהו מלכות יון, שקליפת נגה היא כנגד מלכות יון, דסחרא לון נגה ולא בהו נגה וכו', שאינם נגה עצמו, אלא שנגה סביב להם, דהיינו קרובים לנגה, אוף הכא באינון קליפין אין מי שיהיה קרוב למוח הקדושה, כקליפת נגה, והאי סחרא ליה נוגה, כי קליפת נגה עצמה היא כוללת ג׳ הקליפות, ואינה נגה ממש, אלא משום שהקדושה לוקחת עזרה ממנה, נבחן שהנגה של הקדושה מסבב אותה, אלא נפקא מגו מוחא, כי הנוגה, שהוא שיעור ההארה שבמוח הקדושה שיצאה בעזרתה, יוצאת מן המוח, ונהיר סחור סחור, ומאירה סביב סביב קליפת נוגה. וז"ש, ונגה לה סביב. ויש בענין זה כמה דרכים בזהר (עי׳ זהר יתרו אות שי"א בסולם וזהר ויקהל מאות קס"ב עד אות קס"ח).
ונתבאר היטב שיש הפרש גדול מאד בין קליפת נוגה ובין נוגה, כי קליפת נוגה, היא רק כללות של ג׳ הקליפות, אלא באותו שיעור שהמיחין דקדושה נעזרים מהם. ונוגה, הוא הארת המוחין המתגלים מחמת העזרה של קליפת נוגה. שהוא עצם הקדושה. וג׳ הקליפות בפרטיותם עצמם, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל. אמנם כל כחם של ג׳ הקליפות לשעבד ולענות את ישראל, הוא, מחמת שרשם שבקליפת נגה, ששם מאירה עליה הארת המוחין שמתגדלת מחמת אותם הדינים. ונמצא שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כחה מאותה הארת הנגה המאירה עליה. וז"ש, ואלין ד׳ מלכוון מתחלפין, כד שלטא האי וכו' ועאל ההוא דשלטא לקבלא מהאי נוגה, שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, היא לוקחת כחה בהכרח מאותה הארת המוחין המתגדלים בסבת העינוים ההם ומביאים לבסוף רוב טובה על ישראל. ולפיכך כל קליפה השולטת על ישראל היא דוחית שאר הקליפות שאינן שולטות, והיא מתקרבת לאור הנגה, כדי לקבל כח ממנו. אבל מבחינת הקביעות נבחנת רק קליפת נגה לבדה שהיא קרובה לאור נוגה ואור נוגה מסבבה, כמ"ש ונוגה לה סביב.
וסוד החשמל, הוא קדושה גמורה. אלא שהוא בשליטת קו השמאל, כי המוחין הם ג׳ קוין עם המלכות המקבלתם שה"ס ד׳ חיות, והם תחת שליטת החסדים, שהם ימין. ומקודם להם הוא החשמל, המסבב את המוחין, וגם הוא בחי׳ ג׳ קוין ומלכות המקבלתם הנקראים ד׳ חיות, אלא שכולם הם תחת שליטת החכמה שבשמאל, ומתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים (כנ"ל באדרת נשא אות רי"ט ע"ש) ולפיכך הם נבחנים לד׳ חיות אש. והיינו מרוב הדינים היוצאים עמהם. ונבחן שהן ממללות. כי הדיבור רומז על חכמה.
וז"ש (באות שמ"א) ומתוכה כעין החשמל, הא אוקמוה דאינון חיון אשא ממללן, שהם ד׳ חיות אש ממללות, כנגד ג׳ קוין ומלכות המקבלתן הנמצאים תחת שליטת קו השמאל. וע"כ הן חיות אש מצד הדינים, וממללות מצד החכמה. וז"ש, ואינון זוהרא דזהיר, כי הארת החכמה נקראת זהר. סלקא ונחתא, עולה תחילה לקבל הארתו מבינה ששם שורשו, ואחייב יורדת הארתו לתחתונים. אשא דלהיט, שהדינים לוהטים בו, דהיינו הדינים היוצאים עם הארת חכמה. קאים ולא קאים, לממשיכים הארתו ממטה למעלה הוא עומד וקיים. ולרוצים להמשיך הארתו ממעלה למטה, אינו עומד ואינו קיים. דלית מאן דיכול למיקם ביה בדוכתא חדא, כי ג׳ קוין, ימין שמאל ואמצע מכונים תלת דוכתי, ואומר, שאי אפשר להמשיכו מקו אחד, שהוא שמאל בלבד בלי ימין, אלא מג׳ דוכתי בזה אחר זה. ועיינין וחזווהי לא יכלין לשלטאה עליה, הא איהו והא לא איהו, כי הארת השמאל דרכה להמשך בחפזון, והראות אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה הוא מאיר, קו השמאל, ומטרם שמספיקים לראות בו כבר אינו מאיר. הא בדוכתא חדא והא בדוכתא אחרא, פעם הוא נמצא במקומו עצמו בקו שמאל ופעם עובר להימין שבו, כי כן מתגלים ג׳ הקוין בזה אחר זה כנ"ל. הא סליק והא נחית, כי קו השמאל במקום יציאתו, היה מאיר ממעלה למטה, ונמצאת הארתו יורדת למטה. ובדרך יחודו בג׳ קוין, כבר אינו מאיר אלא ממטה למעלה. ובחיזו דא אתטמר מה דאתטמר, היינו המלכות דמדת הדין שנסתרת, כי אם היא נגלית נפסקת הארת החכמה (כמ"ש בהקדמת הזהר דף ק"ט ד"ה טרונייא) ואתגניז מה דאתגניז, היינו הארת ג"ר דחכמה נגנזת ואינה מאירה עוד. וז"ש (באות שמ"ב) ודא איהו רזא דאקרי חשמל. שהשם חשמל, מורה שאין הארתו עומדת בקביעות, אלא עתים חשות ועתים ממללות, דהיינו על דרך שנתבאר. דנביאה למגו מן דא אצטריך למחזי וכו', דהיינו שעל ידי החשמל, הוא מסתכל במוחין השלמים שהם בפנימיות החשמל, שהחשמל מקיפם, שה"ס ד׳ חיות שהן בשליטת הימין. כנ"ל. ועינא איהו סגיר יתיר מכלא, שבשליטת הימין צריכה העין להיות סגורה יותר מכל, ולואי דיכיל לקיימא ביה. וגם אז, הלואי שיוכל לעמוד על מוחין ההם.
וז"ש (באות שמ"ד) האי חשמל וכו' שהחשמל הזה שהוא אש לוהט מנצצת מחמת הדינים שבו, וכו', הנה יש בו ארבעה צדדים, מהאי סטרא נפקא נציצו חד חיזו מנצצא מלהטא, הוי ולא הוי קאים ולא קאים, שאותה התנוצצות במראה נוצצת ולוהטת, שהנה הוא ואינו הוא, שעומד ואינו עומד (כנ"ל באות שמ"א) יוצא מצד הזה, וחד בגווגא דא מהאי סטרא והתנוצצות אחת כעין זה, יוצאת מצד זה, ודא מהאי סטרא וכן יוצאת התנוצצות זו מצד זה. וכן לד׳ סטרין, שמכל צד יוצאת התנוצצות המאירה בכל הדרכים המבוארים בחשמל. כי אע"פ שהחשמל נמשך רק מקו השמאל, עכ"ז קו השמאל כלול מג׳ קוין ומלכות המקבלתם, המכונים ד׳ צדדים דרום צפון מזרח ומערב. ולפיכך נמצא החשמל בכל ד׳ הצדדים, והם מכינים ד׳ חיות אש. וז"ש (באות שמ"ה) ממלל דא אל דא ודא ממלל אל דא, חיה זו מדברת לזו, וזו מדברת לזו, דהיינו שמשפיעות זו לזו, הימין לשמאל ושמאל לימין ושניהם לאמצעי, ושלשתם למלכות. וכן כלהו, עד דאינון חד. עד שנעשות בחינה אחת. כדין נצצן ניציצין בנציצו חד, אז כל ארבע החיות מנצצות ניצוצין בהתנוצצות אחת, דהיינו בבחינה אחת, כאלו היו חיה אחת, סלקא ונחתא וכו׳ שמתנהגת ככל דרכי הארת החשמל כנ"ל. ואחר כך, אתהדרן נציצו בחיזו דחיון כמלקדמין ממללא, חוזרת ההתנוצצות להתחלק במראה ד׳ חיות ממללות, כל אחת בבחינתה כמקודם לכן.
ובפנים מד׳ חיות אש ממללות שבחשמל, שה"ס ד׳ חיות תחת שליטת קו השמאל, יש בחינת המוח הפנימי מכולם, שהם ד׳ חיות תחת שליטת הימין, כמ"ש לעיל. וז"ש (באות שמ"ו) לגו מן דא איהו רזא בלחישו, דהיינו תחת שליטת החסדים הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם, והם בלחש מחכמה. רזא דקיימין לגו במוחא, שה"ס העומד בפנים הכל המכונה מוח. ודא איהו דכתיב ומתוכה דמות ד׳ חיות וגו׳, האי איהו רזא פנימאה במוחא וכו' שהן סוד פנימי, הנבחנות למוח שכל אלו הנ"ל ג׳ קליפות ונוגה וחשמל הם מסבבים את המוח הזה שהוא ד׳ החיות. מתוכה דמאן, מתוך ההוא דאקרי חשמל, שד׳ חיות אש דחשמל, מסבבות ד׳ חיות האלו שהן המוח.