זהר

ת) ומרישא דמלכא, עד ההוא אתר דשארי האי צדיק, אתי חד נהרא קדישא, משחא דרבות, ואטיל בסגיאות תיאובתא, בהאי ארץ קדישא, ונטל כלא האי ארץ. ולבתר, מהאי ארץ אתזן כלא, עילאי ותתאי. כדכורא דא, כד תיאובתיה לאתדבקא בנוקבא, דאפיק זרעא דרבות, מרישא דמוחא, בההוא אמה, ואטיל בנוקבא, ומניה מתעברא נוקבא, אשתכח, דכלהו שייפין דגופא, כלהו מתדבקן בנוקבא, ונוקבא אחידא כלא. כדוגמא דא תנינן, כל דאשלים לעשרה קדמאי דבי כנישתא, נוטל אגר כלהו. ר' יוסי אומר, לקבלי דכלהו.

פירוש הסולם

ת) ומרישא דמלכא וכו': ומראש המלך, שהוא הג"ר דז"א, עד מקום ההוא ששורה צדיק הזה, שהוא יסוד דז"א, בא ונמשך נהר אחד קדוש של שמן המשחה ומטיל בחשק גדול בארץ הזו, שהיא המלכות. וארץ הזו לוקחת הכל, ואח"כ מארץ הזו ניזונים הכל, עליונים ותחתונים. כדכורא הזה, כשחשקו להתדבק בנוקבא, שמוציא זרע של רביה מראש המוח, באמה ההוא ומטיל אל הנוקבא, שממנו מתעברת הנוקבא, ונמצא שכל איברי הגוף כולם מתדבקים בנוקבא, והנוקבא לוקחת הכל. כדמיון הזה, למדנו, כל המשלים את עשרה הראשונים בבית הכנסת לוקח שכר כולם, ר' יוסי אומר, כנגד כולם. כי עשרה ראשונים הם כנגד עשר ספירות, והמשלים הוא כנגד המלכות, שהמלכות שהיא הנוקבא, לוקחת הכל. כנ"ל.