זהר

שפח) ר' יוסי אמר, אנכי: דא שכינתא. כמה דכתיב, אנכי ארד עמך מצרימה. יי' אלהיך: ר' יצחק אמר, אנכי: דא שכינתא, ופסקא טעמא. כד"א אנכי עשו בכורך. יי' אלהיך: דא קב"ה. כמה דכתיב, מן השמים השמיעך את קולו. וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מן השמים מן השמים ממש דא קב"ה.

פירוש הסולם

שפח) ר' יוסי אמר וכו': רי"א, אנכי, זו היא השכינה, כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה. ה' אלקיך, ר' יצחק אמר, אנכי, שהיא השכינה פוסק אותה הטעם, שתחת המלה, אנכי, כתוב טעם טפחה, שנגינתו מפסיקה מן המלה שלאחריה ה' אלקיך. כמש"א אנכי עשו בכורך. שדרשינן, אנכי, מי שאני, עשו, הוא בכורך. וע"כ, ה' אלקיך זה הקב"ה, שהוא ז"א. כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו. ושמים הוא ז"א. וכתוב, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מן השמים ממש, זה הקב"ה. דהיינו ז"א.