זהר

שסה) אלא, אע״ג דאתתרך מתמן, לא שביק דידיה לשחרא ליה לקב״ה. ואנא שמענא, אשחרך: כמאן דאמר, איזיל לאתחזאה קמך, בר דלא יכילנא. כך אשחרך, בר דאנא לבר מאתר דשכינתא שריא. צמאה לך נפשי, דהא נפשאי וגופא דילי תאיבין לגבך, לאתחזאה קמך, ולא יכילנא, בגין דאנא בארץ ציה ועיף בלי מים, דהא ארץ ציה ועיף אקרי לבר מאתר דשכינתא שריא. בגין דמים חיים לא שכיח הכא. ומאן אינון מים חיים. דא שכינתא, דכתיב בה באר מים חיים, וע״ד ארץ ציה ועיף בלי מים כתיב.

פירוש הסולם

שסה) אלא אע״ג דאתתרך וכו׳: ומשיב, אלא אע״פ שדוד גורש משם, לא עזב את שלו, לשחר את הקב״ה. ואני שמעתי, אשחרך, פירושו, כמי שאמר, אלך להתראות לפניך רק שאיני יכול. כך, אשחרר, אבל אני מחוץ למקום שהשכינה שורה בו, ואיני יכול לשחר אותך. צמאה לך נפשי, כי נפשי וגופי משתוקקים לך להתראות לפניך, ואיני יכול, משום שאני בארץ ציה ועיף בלי מים, כי מחוץ למקום שהשכינה שורה, נקרא ארץ ציה ועיף, משום שמים חיים אינם נמצאים כאן, ומה הם מים חיים. זו היא השכינה, שכתוב בה, באר מים חיים. וע״כ ארץ ציה ועיף בלי מים כתוב.