זהר

שנד) יתבו גו ההוא מערתא כל ההוא יומא, כד רמש ליליא, אתנהיר סיהרא במערתא. עברו תרי טייעי, וחמריהון טעינין מחמרא ומיכלא לגרמייהו שארי על מטולא. אמרי האי להאי, נבית הכא, ניהב מיכלא ומשתייא לחמרי, ואנן נעול למערתא דא. א״ל חבריה עד לא ניעול, תימא האי קרא דלא מתיישבא.

פירוש הסולם

שנד) יתבו גו ההיא וכו׳: ישבו בתוך המערה ההיא כל אותו היום. כשהחשיך הלילה, האירה הלבנה אל המערה. עברו שני סוחרים, וחמוריהם עמוסים מיין ואוכל לעצמם. נחו על משאם. אמרו זה לזה, נלון כאן. ניתן מאכל ומשקה לחמורים, ואנו נכנס למערה זו. אמר לו חבירו, בטרם שנכנס תאמר לי מקרא הזה, שאינו מתישב עלי.