תוכן

קעב) כי הנה ר' אלעזר ור' אבא, המלומדים בנסים, כששמעו את חכמתו, תיכף הכירו בו, שהיה נשמת צדיק, שנתלבשה ובאה ללמד להם, אבל לא ידעו בו מי היה, וגם ידעו כי לא היתה המתלבשת, רק בחינת נפש דעשיה, בראותם אותו טעין חמרי כנז'. ועל כן שאלוהו שתי שאלות: מאן את. וגם מאן יהיב לך למיזל הכא, ולמהוי טעין בחמרי. רוצה לומר: למה לא נתלבשה במלבוש אלא הנפש בלבד. והשיב להם, יו"ד עבד קרבא כו'. ופירוש: כי יו"ד היא בחינת יו"ד זעירא, כי ממנה בחינת הנפש. ואות כ"ף, רמז אל הנשמה, הבאה מן הכסא, כנ"ל בפרשת בראשית דף ג' ע"א, וז"ל, וכד נחתת כף מעל כורסי יקריה כו'. ואות ס' היא סוד ו' קצוות שביצירה, כל אחד כלול מי"ס, בסוד ששים המה מלכות, אשר משם בא הרוח. ופירוש הדברים הוא: כי הנפש שלו, הנקראת יו"ד, עבדא קרבא בהדי כ"ס, שהם נשמתו ורוחו, ורצתה להדבק בהם, ושיבאו שלשתם יחד לעשות המצוה ההיא, לבא וללמד ולגלות רזי וסתרי תורה, אל חכמי הדור ההוא הראוים. והנה המלבוש הנקרא חלוקא דרבנן, הוא היה המדבר עתה, ולא הנפש עצמה. וסיפר, כי הנשמה והרוח לא רצו לבא מלובשים בו, לפי שנתנו טעם לדבר. והנה הנשמה נתנה טעם אליה, והוא במה שצריך שתדע, כי אחר שהאדם עסק כל צרכו, והשלים חלקו, כל מה שהוא ראוי להשלים, נעשים נשמתו ורוחו ונפשו מרכבה למעלה, כי הנשמה נעשית מרכבה אל אות כ"ף שבכסא, ואינה יכולה לצאת משם כלל, והיא צריכה להיות שם מרכבה אל קונה יתברך. וכן רוחו, נעשה מרכבה אל אות ס' שביצירה, וכן נפשו נעשית מרכבה אל אות י' שבעשיה.