תוכן

סא) וזמ"ש, הכי אומינא לך, דלא איעול אנא לעילא, עד דיעלון בך אוכלוסך, ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכולא כו'. וזאת היא נחמת ירושלים התחתונה, אחר ירושלים העליונה שוה לה כו'. וה' הרואה בעד ירושלים העליונה, הכלה הכלולה, הוא ישיב שבות ירושלים התחתונה כבתחילה. וזהו מ"ש, ​מה אשוה לך ואנחמך. והשתא דאנת הכא בעמקי הקליפות בסוד גלות השכינה, גדול כים שברך, בסוד גלי הים שהם הקליפות, המתגעשים לצאת חוץ להחריב העולם. ודע, כי ים הוא סוד היצירה, אשר שם אניות אבה אניות הנחש יהלכון, וארבין אזלין ושאטין לכל סטרין. וזהו גדול כים שברך, וים הוא סוף היצירה, וראש לעשיה. ולפיכך ים סוף, סופא דכל דרגין. ואי תימא דלית לך אסוותא, מי ירפא לך, כי בהאיר מ"י בת"ת, במוחין ודרועין וגופא דיליה, יאיר ת"ת במוחותיה ותרין דרועין וגופא דילה, ולפיכך אמר דכולא קיימא ביה, כי בהתלבש מ"י בת"ת, יתלבש מ"ה במלכות ולפיכך חזר ואמר מ"י קצה השמים לעילא, מ"ה קצה השמים לתתא. ודא ירית יעקב, למהוי מרכבה לשש קצוות, המתלבשות בהם מ"י. ולשש קצוות המתלבשות במלכות, הנקרא מ"ה כדפרישית. והוא מבריח מן הקצה אל הקצה, בגין דקאים באמצעיתא, בין א"א לנוקבא דז"א, ונעשה מלבוש לשש עליונות. ונשמה לשש תחתונות שבמלכות.