תוכן
נז) ועל רזא דנא כתיב,
מה אעידך ומה אדמה לך. כד אתחריב בי מקדשא, נפק קלא ואמר, מה אעידך ומה אדמה לך כו'. הנה כאשר היה בית קדשינו ותפארתינו קיים, והיו ישראל נכנסין במקדש, שהוא כללות המלכות ודוגמתה, בקרבנותיהם ועבודתם, והיו משפיעין בה בסוד שש קצוות, והם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, טפכם, נשיכם, שהם שש. כן היו למעלה שש קצוות שבת"ת, נכנסים בה בסוד מ"ה, ומתלבשים בה להעיר לה מאפילתה ולהחיותה. וכאשר נחרב בית המקדש התחתון בעונותינו, נסתלקו שש קצוות הזכר מהנקבה העליונה, ונשארה יונת אלם, וחסר ממנה י"ה, שהם שבטי י"ה עדות לישראל, הנכנס בה בסוד שש קצוות הזכר, המתלבשים במוחי ודרועי וגופא דילה, הרי י"ב, ועוד נצח הוד יסוד דילה, הרי י"ה. וכיון שאלו הם עדות, אמר מה אעידך, שהתרה בישראל שלא יגרמו הסתלקות אור שש קצוות הזכר העליון ממנה, הנקרא עדות. וזהו העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, ירצה: כי בכם ובעבורכם, יתלבשו שש קצוות בינה בת"ת, הנקרא שמים, וזהו את השמים. וכן יתלבשו שש קצוות ת"ת במלכות, וזהו ואת הארץ. ובעונותיכם יסתלק הכל, ותאבדון שתי אבידות, וזהו מ"ש כי אבד תאבדון. וגם מה אדמה לך, כי הורדתי אור השש קצוות למטה במקדש התחתון, כדרך שהיו במקדש העליון, והם העטרין קדישין הנזכר פה. ובהם (נ"א בכל) משלה בכל שש קצוות התחתונים, שהם עלמא, וזמ"ש עבדית לך שולטנו על כל עלמא.
