תוכן

מה) וז"ס חובת ראיה ברגלים, והענין הוא, כי מצות ראיה שיעלה כל אדם לעזרת ישראל, לראות שם בחגים. ואין חיוב מצוה זו, אלא לאנשים זכרים. והענין הוא, להעלות ברגליהם, ולהמשיך כח הרגלים העליונים שהם נה"י, בג' רגלים. ולכן לא נאמר שלש מועדים, אלא ג' רגלים, לרמוז: כי ענין הארת ג' חגים אלו, הם ע"י הרגלים העליונים נה"י, המאירים במלכות, שהיא עזרת ישראל. והאמת, כי עזרת נשים, הוא שעור קומתה בבחי' המלכות שבה, ועזרת ישראל, הוא שעור קומתה כנגד נה"י, אלא שעתה בחגים, היא פב"פ, כנגד נה"י. וז"ס ולא יראו פני ריקם. ולכן כל חובת מצוה זו, היא ברגלים, כי מטעם זה, החגר והסומא פטורים כנודע, וכולהו יליף מלשון רגלים, כנזכר במסכת חגיגה פ"ק כו', גם הקטן שיוכל לעלות ברגליו מחנכים אותו, שהוא בבחי' ז"א, בהיותו יעקב הקטן, צורת ו' בלבד, גם אז צריך להמשיך הארה מרגלי אותה הבחי'. וכל זה עדין הם חצירות ועזרות, בתי בראי, כי עד שם יכולות הנשמות לעלות, כנזכר בפרשת ויקהל על פסוק מי יעלה בהר ה', וע"ש.