תוכן

בשלח תרצ"ב
יש להבין מה שייך כאן לומר ענין "ויאמינו", שמובן שהנס של יציאת מצרים וקריעת הים הביא את ישראל לאמונה גדולה יותר ממה שהאמינו קודם. והלא אמרו חז"ל על פסוק "זה אלי ואנוהו", שראתה שפחה על הים יותר מיחזקאל הנביא, אם כן משמע שיציאת מצרים היה ענין של נסים גלויים המביאים לידיעת ה', שזהו הפך מהמובן של "אמונה", כי אמונה פירושו למעלה מן הדעת, וכשרואים נסים גלויים קשה מאד להיות אז באמונה, כי אדרבה אז הוא התפשטות הדעת - אם כן מהו פירושו של הכתוב ויאמינו בה' וכו'.
רק י"ל על דרך הפירוש של "וכל מאמינים שהוא אל אמונה". והפסוק מספר בשבחן של ישראל, שאפילו אחרי שראו הנסים הגלויים - לא נגרעה אצלם העבדות ה', שהיא על דרך האמונה ולמעלה מן הדעת. וזו היא עבודה גדולה, לאחר שזוכים ויכולים לעבוד את ה' בדעת, ואז לאחוז בדרך האמונה ולא לזלזל בה כלום.