תוכן

שמעתי כ"ד אדר תש"ד
ויאמר לו אַיֶּכָּה וגו' ויאמר את קולך שמעתי וכו' ואירא כי עירום אנכי, ואחבא. ויאמר וגו' פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וגו'. ויגרש את האדם. (בראשית ג)
וצריכין לדעת דענין היראה שהיתה לאדם עד שהיה צריך להתחבא, מטעם שראה עצמו שהוא ערום. כי מטרם שאכל מעץ הדעת היו מזונותיו מן בינה, שהוא סוד עלמא דחירות. ואחר כך כשאכל מעץ הדעת, אז ראה כי ערום, היינו, שהיה מפחד שמא יקח את האור תורה וישמש עמו לצורך בחינת רועי מקנה עבדי לוט, לכן ויתחבא.
ולזה אמר לו ה': מה שאתה מפחד לקחת את האורות מחשש שלא תפגום בם. מי הגיד לך כי עירום אתה? בטח זה אינו אלא מתוך שאכלת מעץ הדעת, שזה גרם לך הפחד, משא"כ מקודם, כשאכלת מכל עץ הגן, היינו שהיית משמש עם האורות בסוד רועי מקנה אברהם, לא היה לך שום פחד. לכן "ויגרש את האדם", מטעם "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים". והפחד היה שמא יעשה תשובה ויכנס לתוך עץ החיים. וכיון שחטא הוא כבר צריך לתקן את עץ הדעת.
וזה ענין ויגרש אותו מגן עדן כדי לתקן את החטא של עץ הדעת, ואחר כך תהיה לו היכולת להכנס לתוך הגן עדן. שענין גן עדן הוא סוד עליית מלכות לבינה, ומקבלת שם בחי' חכמה מעדן, שעדן הוא סוד חכמה, ואז מלכות נקראת גן, שמקבלת חכמה בסוד עדן.