((תע"ס חלק ח' תחילת ההסתכלות-פנימית)
העולמות
וכל אשר בהם נבחנים בב' כוללים: א', הוא עצם המציאות, שהיא מהותו של העולם ושל
הפרצוף ושל הנשמה כמו שנתחדשו ונתקנו מאין סוף ברוך הוא, ונשתלשלו מלמעלה למטה כל
אחד למקומו הראוי לו. וכולל ב' הוא הקיום של המציאות, דהיינו כלכלתן והתפתחותן
בדרך מדרגה עד גמר הגדלתן התכליתי הנרצה, וכדומה. וההפרש שביניהם הוא, כי הכולל
הא' להיותו מצד המאציל, מאין סוף ברוך הוא, הוא כולו טוב, וסימנך שהוא בא תמיד
מלמעלה למטה. אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך שהוא בא
תמיד ממטה למעלה, כי התחלתו בא מן התחתון, הצריך להקדים בחינת העלאת מ"ן,
שפירושו מצות ומעשים טובים ותפילה[1].
*
(תע"ס
חלק יב אור-פנימי אות רכג)
לשון
האריז"ל[2]: ב'
בחינות: א' הוא בחינת העולמות עצמן ובחינה זו נקרא חיצוניות הספירות. הב' הוא
בחינת נשמות עצמן ובחינה זו נקרא פנימיות הספירות. ע"כ. כבר נתבאר היטב
ענין השתלשלות הפרצופים והעולמות זה מזה בדרך סיבה ומסובב מכח הזדככות המסך הנוהג
בכל קומה, כמ"ש בחלקים הקודמים. ותדע שענין זה מכונה בחינת העולמות, דהיינו
בחינת השתלשלות המדרגות על דרך סיבה ומסובב הנהוג בהעולמות. וכנגד זה יש בחינת
מדרגות ופרצופין היוצאין על ידי העלאת מ"ן שמעלים התחתונים מניצוצין וכלים
דבי"ע, לזו"ן דאצילות. וכן זו"ן לעליון מהם, והעליון לעלי עליון
וכו' עד שיורד אור חדש מא"ס ב"ה לא"ק בבחינת מיין דוכרין על אלו
המ"ן שבכל פרצוף ופרצוף כנ"ל. ומאלו מיין נוקבין ומיין דכורין נאצלים
קומות ופרצופין חדשים בכל פרצוף ופרצוף מעילא לתתא עד זו"ן דאצילות, ועד
נשמות בני אדם. וענין הזה מכונה בשם בחינת נשמות. כלומר, שאינם נאצלים על דרך
השתלשלות העולמות על פי הזדככות המסך כנ"ל, אלא בסדר הפוך ממטה למעלה,
ע"י מעשה התחתונים מכח העלאת מ"ן שלהם.
וההפרש
ביניהם רב הוא: כי כל הבא מבחינת העולמות מעילא לתתא, שאין שם סיוע של התחתונים
במשהו, הנה זה קבוע וקיים בלא נדנוד כל שהוא. אמנם הבא מבחינת הנשמות, שהוא מתתא
לעילא, כלומר ע"י סיוע המעשים טובים של התחתונים, דהיינו ע"י המ"ן
שהם מעלין, אין עוד בזה שום קביעות כלל, אלא תלוי בהמשכת המעשים טובים דתחתונים,
וכל עוד שממשיכים במעשיהם הטובים מאירים להם המוחין האלו, ואם ח"ו פוגמים
במעשיהם, תיכף מסתלקין המוחין האלה בשרשם וחוזרים כל הפרצופין העליונים לקביעותם,
דהיינו כמו שהיו מבחינת העולמות עצמם לפני העלאת מ"ן דתחתונים. והטעם הוא
פשוט, כיון שכל השבח בא ע"י מעשים טובים שלהם, ממילא הם יכולים לקלקל זה
בחזרה ע"י מעשיהם הרעים שעושים. והבן.