חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי
  • כתבי בעל הסולם / מאמרים / מחשבת הבריאה / מאמרים מפירוש הסולם הקשורים למחשבת הבריאה, הנהגתה ודרכי השגתה / מאמרים מפירוש הסולם / לנושא החזרת דין לחסד ורע לטוב

ב' הבחנות בהפיכת הרע לטוב

תוכן

((הסולם בראשית-ב אות קג)

אמרו חז"ל[1] 'לא היתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ', משמע שכל בריות העולם הם בתכלית השלמות במדה כזו שלא היה שמחה לפניו וכו'. אמנם אי אפשר לאדם לקחת חלק בשמחתו ית' הגדולה הזו, אלא לאחר שעשה תשובה שלימה מאהבה, אבל מטרם זה, לא ישמח כלל בעצמו ובבריות העולם, אלא להיפך, שמרגיש לפניו עולם מלא צער ומכאובים, עד שאומר 'ארץ ניתנה ביד רשע' (איוב ט, כד), הן מכאובים גופנים, והן מכאובים נפשיים, שהם העברות שעושה. וכל זה הגיע לו מפני שהולך כנגד הטבע של הבריאה, כי לא נברא העולם אלא בסוד השפעה[2], דהיינו לעסוק בתורה ומעשים טובים בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו, כמו שכתוב (משלי טז, ד) 'כל פעל ה' למענהו', דהיינו בכדי שהבריות ישפיעו לו נחת רוח. אבל בתחילה 'עַיִיר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד' (איוב יא, יב), דהיינו שכל ענינו הוא להנאת עצמו ואין בו הרצון להשפיע כלל, והוא טוען, כל פעל ה' למעני ולהנאתי, שהרי רוצה לבלוע העולם ומלואה לטובתו ולתועלתו.

ולפיכך הטביע הבורא ית' יסורים קשים ומרים בענין הקבלה לעצמו הטבוע באדם מעת לידתו, הן מכאובים גופניים והן מכאובים נפשים, באופן שאם יעסוק בתורה ומצות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום על ידי המאור שבה ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו, ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת רוח ליוצרו, בשיעור הכתוב (משלי טז, ד) 'כל פעל ה' למענהו'. ואז יפקח ה' את עיניו ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלימות שאין בו חסרון כל שהוא, ואז לוקח חלק בשמחתו ית' שבעת בריאת העולם. וזהו שאמרו חז"ל (קידושין מ, ב): 'זכה, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות', כי בכל מקום שנותן עיניו הוא רואה רק טוב ורק שלימות, ואינו רואה במעשה הקב"ה שום חובות כלל אלא הכל זכיות.

ובענין היסורים הגשמיים והרוחניים שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים: א) הוא בחינת 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס, ב), כי הוא רואה בעיניו, אשר לולא המכאובים הנוראים ההם שסבל מכח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם, וא"כ הוא 'מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה' (ברכות נד, א), כי לולא הרעה לא היה זוכה להטובה. ונמצא שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, כלומר, גורמים להטוב. ב) היא בחינת 'גם זו לטובה' (תענית כא, א), דהיינו לא לבד שהרעות נעשו גורמים להטובה, אלא שהרעות עצמם נהפכו ונעשו טובות, והיינו על ידי אורות גדולים מאד שהבורא ית' מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו לטובות[3], הן היסורין הגופניים והן היסורים הנפשיים שהם העברות, באופן שהחובות נהפכו וקבלו צורות של זכיות.

[1] עי' מגילה י, ב; תנחומא שמיני ב; זוהר וירא שצט; זוהר חדש יתרו שכח.

[2] במאמרי הסולם א' מאמר י' ('השלום') מרחיב רבינו להוכיח שבריאת העולם מחוייבת להיות בדרך השפעה.

[3] עי' זה במאמר סט במעשה דנחום איש גם זו, שאותו הרע לכאורה – שהחליפו את ארגז האבנים טובות בארגז חול – נתגלה למקור הטוב.