((הקדמת ספר הזוהר אות רלו)
קודם
בריאת עולם התיקון היה שבירת הכלים בז' תחתונות דעולם הנקודים, כמו שאמרו ז"ל
(בראשית רבה ג, ז) 'ברא עולמות והחריבן עד שברא עולם זה ואמר דֵּין הַנְיָין לִי'
(-זה מהנה אותי). והנה על ידי שבירת הכלים שהיתה בז' ספירות חג"ת נהי"ם
דנקודים נתערבה הקדושה בקליפות, ואח"כ נתגלה השם מ"ה והוציא ד' העולמות
אבי"ע בדרך התיקון שזה סוד שאמר 'דין הניין לי', כי בירר את הנצוצין קדישין
מן הקליפות, וכפי הבירור של הקדושה כן נבראו העולמות וכל מה שבהם.
וזה
סוד מה שתמצא בכל מעשה בראשית ענין הבדלה ובירורים, כמו 'ויבדל אלהים בין האור
ובין החושך' (בראשית א, ד), וכן 'בין מים למים' (שם פסוק ו), וכן בין מים ליבשה,
וכן ענין 'למינהו' הנאמר בתדשא הארץ דשא וכו' (שם פסוק יב), וכן בין ממשלת היום
ובין ממשלת לילה, וכן ענין יציאת נפש חיה מן המים ומן הארץ. שכל זה יורה ענין
בירור הקדושה מן הקליפות והטוב מהרע, וכל מה שנברר - נעשה לבחינת מציאות קיימת לפי
הראוי לו בקדושה.
וזה
סוד שכל מעשה בראשית כלול ביום הראשון במאמר ד'יהי אור', כי שם היתה הבדלה כוללת
בין האור ובין החושך. כי בדרך כלל נקראת הקדושה אור והקליפות חושך, כי כל שאר
התוארים של הקדושה והקליפות, אינם אלא פרטים וענפים של אור וחושך.
והנה
מבחינה זו של הבדלה בין האור ובין החושך שעל פיה נתבררו כל בריות בראשית, עדיין
אין התיקון שלם, כי מבחינה זו היתה נשארת כל בחינת הרע והחושך כדבר שאין צורך בו,
שאין זה מותאם כלל לשלימותו ית', כי אין התיקון נגמר אלא בסוד הכתוב (תהלים קלט,
יב) 'גם חשך לא יחשיך ממך וגו' כחשיכה כאורה'. וכדי לתקן זה נברא האדם, שהוא כולל
הכל, מתכלית הרע עד תכלית הטוב, ויהיה על ידו גמר התיקון בשלימות הנרצית, דהיינו
שיהפוך הרע להיות טוב, והמר למתוק, ו'חשך כאור תהיה' (ע"פ חבקוק ג, ד), ו'בלע
המות לנצח' (ישעיה כה, ח), 'והיה ה' למלך על כל הארץ' (זכריה יד, ט).