תוכן

((הקדמת ספר הזוהר אות ריז)

כתוב (תהלים קג, כ) 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו', ופירשו חז"ל (שבת פח, א), עושי והדר לשמוע[1]. כלומר, שמדרך האדם שלא יוכל לעשות שום שליחות בטרם שישמע מה שהמשלח אומר אליו. משא"כ המלאכים, עושים את שליחותם מטרם שישמעו ויבינו מה שהשי"ת צוה אותם. והטעם, כי רצון השי"ת שולט עליהם, ואין בהם שום דבר חוצץ שלא ימשכו אחר רצון השי"ת, וע"כ הם נמשכים אחר השי"ת כצל הנמשך אחר האדם, ונמצא משום זה אשר עשייתם קדמה לשמיעתם. ואומר (הקדמת ספר הזוהר אות ריז) דְּאִינוּן דְּמִתְעֵסְקִין בְּאוֹרֵייתָא וממשיכים נפש קדישא, נמצא החומר שלהם, אע"פ שהוא מארץ, הוא מתהפך להיות כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, שעושים מצותיו ית' בכל השלימות מטרם שמשיגים מה שעושים, להיותם נמשכים גם הם אחר הש"י כצל הנמשך אחר האדם.

ותוכל לדמות זה כמו שתמצא, שבעת שהרוח מעלה משהו אבק לעיני האדם, הריהו סוגר מהר את עפעפיו מטרם שמחשבתו תרגיש זאת, ותמצא בזה תמיד, אשר עשייתו שהוא עצימת עיניו, מוקדמים לרגש מחשבתו באבק המתקרב. וז"ש 'מַלְאָכָיו אִלֵין אִינוּן דְּמִתְעֵסְקִין בְּאוֹרֵייתָא, דְּאִקְרוּן מַלְאָכָיו בְּאַרְעָא' (-אלו הם העוסקים בתורה שנקראים מלאכיו בארץ), כי אע"פ שהם בארץ, נעשה גופם כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, דהיינו שאינם נמלכים בשכלם כדי לעשות מצותיו ית' בשלימות, אלא עושים המצוה בכל שלימותה מטרם שיספיקו להרגיש במחשבתם מה שעושים, כדוגמת עצימת העפעפים המוקדם להמליך במחשבה, ולפיכך הם נבחנים למלאכים בארץ.