זהר

תמח) אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא, כד מתחברן יוד בה' כדין כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ולא תימא כד מתחברן, אלא מתחברן ודאי. ובג"כ בן חורין כתיב, וע"ד אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, בחדוותא בשלימו ברעוא.

פירוש הסולם

תמח) אלא כמתניתא סתימאה וכו': אלא למה כתוב בן חורין, במשנה סתומה שלנו למדנו, כאשר יוד עם ה' מתחברים, אז כתוב נהר יוצא מעדן שהוא ז"א להשקות את הגן. ואל תאמר, כאשר מתחברים, אלא, מתחברים ודאי ומשום זה כתוב בן חורין. פירוש. כי כאשר מתחברים, יורה שזווגם פסיק ולפעמים מתחברים. וכיון שהמדובר הוא באו"א עלאין שזווגם לא פסיק, לא יתכן לומר כאשר מתחברים אלא מתחברים ודאי תמיד. ואז כשז"א מקבל מוחין אלו דאו"א עלאין, שהם מאירים ממעלה למטה הוא נקרא בן חורין. כי או"א עלאין בעת שהם בזווג עם ישסו"ת שהם משפיעים אז מוחין דהארת חכמה אליהם, נבחנים אז גם או"א למוחין דחרות. אע"פ שהם לפי עצמם, אינם רק חסדים מכוסים והוא מטעם היותם כוללים למוחין דישסו"ת. ועוד נוסף אליהם שהם משפיעים ממעלה למטה ע"כ הם נקראים חורין לשון זכר. וע"כ אומר הכתוב על ז"א אז, אשריך ארץ שמלכך בן חורין, ושריך בעת יאכלו, דהיינו בשמחה בשלמות וברצון.