תוכן

ג' תרומה ת"א תש"ג לתלמידי רי"צ
לאחר הצמצום נעשו הט"ר למקום קדושה, והמלכות שעליה היה הצמצום נעשתה מקום לעולמות. ויש להבחין בה ב' בחינות: א) מקום חלל, שהוא מקום לקליפות, שמהותן הוא הרצונות אך לקבל לעצמן ב) מקום פנוי, היינו שנעשה מקום פנוי להכניס שם מה שבוחרים, קדושה או ח"ו להיפך ולולי שהיה הצמצום היתה כל המציאות בבחי' אור פשוט, ורק לאחר שנעשה הצמצום נעשה מקום לבחירה להרע או להיטיב.
וע"י בחירת הטוב נמשך לתוך המקום ההוא שפעו ית', וז"פ שמובא בכתבי האר"י, שאור א"ס מאיר לתחתונים, שא"ס נקרא הרצון דלהטיב לנבראיו, והגם שמבחינים הרבה עולמות וע"ס ושאר כינוים, אבל הכל נמשך מא"ס ב"ה הנקרא מחשבת הבריאה. ושם ספירה ועולם מכונה, משום שהשפע המושפע מא"ס ב"ה יורד דרך אותה ספירה ועולם. שהכונה היא, היות שאין התחתונים יכולים לקבל את שפעו ית' בלי הכשרה ותיקון, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל, לכן התיקונים האלו שנעשו, שעל ידם יש יכולת לקבל את זה, מכונים בשם ספירות. היינו, שבכל ספירה יש תיקון מיוחד ומשום זה ישנן הרבה בחינות, שהן רק כלפי המקבלים. כי כשהתחתון מקבל את השפע מא"ס ב"ה, הוא מקבל ע"י תיקון מיוחד המתאים לו לקבל את השפע. וזה הפירוש שמקבל ע"י ספירה מיוחדת, אבל בשפע עצמו אין שום שינוים.
ובזה תבין את ענין התפילה מה שאנו מתפללים לבורא ית', שהוא בחי' אור א"ס ב"ה, שהוא הקשר שיש לבורא עם הנבראים, שנקרא "רצונו להיטיב לנבראיו" ואע"פ שבכונת התפילה יש הרבה שמות, הפירוש הוא שהשפע יושפע ע"י התיקונים שישנם בשמות, משום שדוקא ע"י התיקונים שישנם בשמות, יתקיים השפע בידי המקבלים.
ושם א"ס נק' רק בחי' הקשר שיש בין הבו"י לבריאה, ולולי זה אנו אומרים דלית מחשבה תפיסה ביה. ורק מה שאנו משיגים בו ית' הוא רק הבחי' שרצה להטיב לנבראיו, והמחשבה הזו אנו קוראים בשם א"ס, וחוץ מזה אסור להרהר. וגם מה שאנו אומרים שיש מלכות בא"ס, אין הפירוש שיש ד' בחינות הנקראות ע"ס ממש, אלא רק בבחי' "סוף מעשה במחשבה תחילה", היינו שכל מה שאנו משיגים הוא רק מצד פעולתו המתגלה אצלנו, וכיון שאצלנו מתגלה השפע בע"ס, ומבחי' "סוף מעשה במחשבה תחילה". היינו, הפעולה שמתגלה בנו בטח שהיתה מקודם במחשבת המאציל, דכלום יש לך נותן מה שאין בו? אבל יחד עם זה אנו אומרים ששם "הוא ושמו אחד", כדוגמת מי שרוצה לבנות בית, שבמחשבתו כבר כלול כל החומר של הבית. אבל יחד עם זה בטח שאין במחשבתו שום חומר מחומרי הבנין, שאפילו שיהיה מחומרי הבנין אפילו דקות מהדקות לא היה אפשר להתקיים. ומטעם זה הכל אנחנו ממשיכים מעולם א"ס, משום ששם היא המחשבה השלימה בתכלית השלימות, ומה שאנו ממשיכין נק' שאנחנו מוציאים מהכח אל הפועל.