תוכן

כ"ב אדר תשי"ג ת"א
הקשה: למה צריכים להמשיך בחינת חכמה, שהיא בחינת ידיעה, אם כל עבודתנו היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. ותירץ, באם לא היה צדיק הדור בבחינת ידיעה - אזי הכלל ישראל לא היו יכולים לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אלא דוקא בזמן שהצדיק הדור ממשיך בחינת הארת חכמה, אז הדעת שלו מאירה בכלל ישראל.
בדוגמת האדם, שאם המוח של האדם מבין ויודע מה שהוא רוצה, אזי האברים פועלים את פעולתם ולא נזקקים לשום שכל, אלא היד והרגל ושאר אברים פועלים ועושים מה שמוטל עליהם. ולא יעלה על שום בר- דעת לשאול ולומר, שאם היה שכל ליד והרגל אזי העבודה שלהם היתה יותר נעלה. אלא שהשכל לא משנה לאברים. אלא שהאברים נערכים לפי גדלות המוח, ז"א אם המוח הוא שכל גדול, אז כל האברים נקראים על שמו, שהם נקראים אברים גדולים.
כמו כן כאן, אם הכלל דבוק בצדיק אמת, שהוא כבר זכה לבחינת ידיעה, אזי הכלל יכולים לעשות מעשים בבחינת אמונה, ויש להם הספקה שלמה, ולא חסרה להם שום בחינת ידיעה.