תוכן

ג' תשא י"ז אדר א' תש"ג לתלמידי הרי"צ
"הרופא לשבורי לב" (תהילים קמ"ז ג'): זה ידוע שבעולמות העליונים לא נבחנות שום הבחנות בערך עצמם, שע"ז נאמר "אני הוי"ה לא שניתי" [מלאכי ג' ו'] בכל העולמות, וכמו"כ אמרו שלית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל.
ולפי"ז יקשה, איך אנו מבחינים כל הבחינות בהעולמות העליונים, כעין רצון לקבל ומסך וצמצום ושבירה? והענין הוא, שכל אלו הבחינות פועלות בהתחתון, אזי אנו מבינים שהכל נמצא בעליון, אלא שהמה אצלו בבחי' כח. אבל בזמן שאנו אומרים שהמה בכח, אין זה מחייב שהמה יהיו מתראים, כמו שהם למטה.
וזה דומה למשל כשאדם רוצה לבנות לו בית, אזי כבר כל הבית עם כל צורתו ותכליתו במוחו, א"כ עדיין אינו אומר שיש לבינה ואבן וטיט במוחו, אלא הגם שיש במוחו כל התוכנית, אבל אינן בצורות אלו כמו שהן בפועל. על אחת כמה וכמה בבורא ית', שאין הכוח נושא לצורת הבפועל, אלא הגם שאנו מבינים שהכל הוא בכח, שע"ז נאמר לשבר את האוזן, היינו איך לקשר את הפועל בהכח, שיש ענין לקשרם. אבל יחד עם זה צריכים להבין שלית מחשבה תפיסה וכו', אלא "ממעשיך הכרנוך", ז"א שמהבפועל אנחנו מבינים שלמעלה הבחינות האלו הן בכח.
וז"ס "ורגליה יורדות מות" [משלי ה', ה'], שצריכים [להבין] שהרצון לקבל הזה שאנו אומרים שהוא מקור של הרע שיש בעולם, שממנו נמשכות כל הרציחות והגזילות והגניבות, הכל נמשך מלמעלה, שהוא נולד במחשבת הבריאה, אלא שהרצון לקבל הזה בא לידי גמר פעולתו ע"י ריבוי מצבים: מצב א' בעת הצמצום, שאז הוא מכונה חלל הפנוי, שברצון לקבל הזה אין לא קדושה ולא קליפה.