תוכן

שמעתי כ"ד אדר תש"ד ירושלים
האדם מורכב מג' בחינות גופים: גוף הפנימי שהוא לבוש לנפש דקדושה. ב)גוף מקליפת נוגה. ג)גוף ממשכא דחויא [עור של נחש]. ובכדי שהאדם יהיה ניצל מב' הגופים, שלא יפריעו להקדושה, ושתהיה לו היכולת לשמש רק עם הגוף הפנימי, העצה לזה היא שיש סגולה, שהאדם יחשוב מחשבות רק מה שנוגע להגוף הפנימי. זאת אומרת שהמחשבה שלו תהיה תמיד ברשות היחיד, היינו ש"אין עוד מלבדו", ושהוא עושה ויעשה לכל המעשים. ואין שום בריה בעולם שתוכל להפרידו מהקדושה. וכיון שאין הוא חושב עבור ב' גופים הנ"ל אז הם מתים, משום שאין להם מזונות ואין להם במה להתקיים, כי מהמחשבות שחושבים עבורם הם מתפרנסים.
וזה סוד מה שנאמר: "בזיעת אפיך תאכל לחם" [בראשית ג' י"ט]. שלפני חטא דעץ הדעת לא היתה החיות תלויה בהלחם, היינו שלא היו צריכים להמשיך אור וחיות אלא שהיה מאיר. מה שאין כן אחר החטא, שאדם הראשון נדבק בהגוף של משכא דחויא, אז נקשרו החיים בהלחם, היינו במזונות, שצריכים כל פעם להמשיך מחדש, ואם לא נותנים להם מזונות הם מתים. וזה נעשה לתיקון גדול, בכדי להנצל מב' גופים הנ"ל.
ולכן מוטל על האדם להשתדל ולהתאמץ שלא לחשוב מחשבות מה שנוגע להם. ואפשר שזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל: "הרהורי עבירה קשים מעבירה" [יומא כ"ט ע"א]. כי המחשבות הן המזונות שלהם, היינו מהמחשבות שחושבים מהם, מזה הם מקבלים חיות. לכן האדם צריך לחשוב רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר שיחשוב מחשבות שהן "אחר עורו", כלומר אחרי העור של הגוף, שנקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהן תועלת הזולת, וזה נקרא חוץ מעורו. כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות, כי הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור, היינו מה ששייך לגופו, ולא מחוץ לגופו, הנקרא חוץ מעורו. זאת אומרת, שבכל מה שבא לידי התלבשות בגוף יש להם אחיזה. וכל מה שאינו בא לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז.
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהן לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב: "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). "זאת" היא בחינת השכינה הקדושה, והיא עומדת אחרי עורו. נקפו היינו שנתקנה לעמוד אחרי "עורי", ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות, וזהו דוקא בזמן שהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות. מה שאין כן הרשעים שרוצים לעבוד דוקא בזמן שיש התלבשות בתוך הגוף, הנקרא בתוך העור, אז "ימותו ולא בחכמה" (איוב ד' כ"א), שאז אין להם שום התלבשות, ולא זוכים לשום דבר, מה שאין כן הצדיקים, דווקא הם זוכים להתלבשות בגוף.