תוכן

א) ויפל ה' אלהים תרדמה, בגי' תרגו"ם, כי כל האחוריים הם בסוד רבוע כנודע, והנסירה היתה בהיות בו אחוריים אלו הנקרא תרדמה כנזכר, ואח"כ הביאה פנים בפנים. והענין כי בכל ספירה וספירה מט"ס דזעיר, יש בה הוי"ה אחת, והאחוריים שלה הוא בגימטריא ע"ב כנודע, והרי ט' פעמים ע"ב, הם תרדמה ותרגום. (וצ"ע שהאחוריים אינם אלא אלהים) וכלם נתונים אל המלכות בעת הנסירה, והבן זה מאד. (נ"ל חיים, כי הרי ט' כחות המלכות הם נאחזות בזעיר, ועם ט' כחות אלו, שהם כח א' לבד, נשלם לי"ס כנזכר דקל"ח, ובעת הנסירה נשאר הוא מט"ס לבד, ואז ט' כחות אלו מתחברים עם כח נקודה אחת לבדה דמלכות, ונגדלת ונעשית י"ס גמורות, והוא ט' לבד, כנודע כי אותה הנקודה שלה לעולם נפרדת ממנו, והיא בחי' בפני עצמה, אך אותם הט' חלקים אחרים, הם מתדבקים בו, ולפעמים ננסרים, והבן זה מאד) ואמנם יש בה ב' בחי', והם אחור ופנים, ובעת האחור כל הט' בחינות שלה של אחור הם בו, ובחינת העשירית של אחור היא לבדה בה, ותמיד לעולם עומדת בחזה שלו באחוריו, ואחר כך בנסירה, מתחברים כל העשר האחוריים בה יחד, ונגדלת כמוהו. ואח"כ בפנים יש בה נקודה אחת לבד מבחי' פנים, ויושבת בסוד התפילין דיד לעולם עמו, ואינה זזה משם לעולם, ואז כל הבחי' דט"ס דפנים שלה, אז ניתנים בה אחת לאחת, עד שנגדלת פנים בפנים כמוהו. באופן כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אחור באחור, אז חוזרת להיות בסוד נקודה קטנה בפנים, פי' הוא על אותה הנקודה דבחי' פנים, שעדיין בבחי' פנים שלה אין לה רק נקודה אחת, אמנם כל אחוריה שלימים לגמרי, והבן זה מאד.