והיו למאורות
זסו"ה והיו למאורות. אשר הקליפה עולה ובאה אחרי המוח. מוח הוא "אור" הסטרא אחרא היא "מות" אור הוא בחיבור האותיות, מות הוא בפירוד האותיות. פירוש: כח הדין שבמלכות הוא שורש למציאות הס"א והקליפות, בסו"ה ומלכותו בכל משלה. והנה ע"י היחוד של הזו"ן באו"א להמשכת ו"ק וג"ר, נמצא כח הדין שבמלכות מתהפך להיות לבחינת נהורא אוכמא ... ולפיכך נרמז היחוד הזה בכתוב, והיו למאורות, שהוא אותיות אור-מות, אור בחבור דאתוון, שע"י המשכת ו"ק וג"ר לנקבא בחבורא חדא עם הז"א במקום או"א, הנה כמו שנתהפך כח הדין שבנוקבא להיות אור ממש, כן נתבטלו כל הכחות של הס"א והקליפות הנמשכות מכח הדין הזה, ונמצא ... שהקליפה מתבטלת מכח המוחין דנוקבא, כיון ששורשו של ס"א, שהיא כח הדין שבנוקבא, נתבטל במוחא דנוקבא ונעשה לאור, הנה בהכרח שגם כח הקליפה נתבטל, ונמצא ... שע"י החבור דזו"ן, שכח הדין נעשה לאור, נפרדו אתוון דמות שהן הס"א, כלומר שנתבטלו תוך האור ונעשה הצירוף מאורות אור באמצע בחבור, ומות בפרודא, המ' בתחילת התיבה, וות' בסוף התיבה.