תוכן

ויזרע בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים [בראשית כו',יב']. שעל ידי שנ"ה ימים שיש בשנה ושנה, היינו שיש הרבה הבלים ושטותים, וראה שהוא בחינת מה, כענין לא כאברהם, שהיה עכ"פ עפר ואפר, אלא בחינת מה ממש, שעל ידי שהיה רוצה להעלות כל ההבלים להקדושה עד שבא לבחינת מה, וד"ל. (ואולי שהוא בחינת רשעים יכשלו וצדיקים ילכו בה). עד שנמצא מאה שערים בבחינת עשיה, זכה אחר כך לברכה, שהוא בחינת שמיעה, שהוא ממה-נעשה למאה, היינו שהוא ממשיך בחינת אלופו של עולם בתוך המה, נעשה מאה ברכות.
וכן להבין ענין תורה שבכתב ותורה שבעל פה, תורה שבכתב נק' בת יה"ו שהוא כמו שנאמר ונחנו מה. שמקודם צריכים להיות בחינת מה, ואח"כ כשמאמין בדברי רז"ל אזי זוכין לבחינת מאה היינו לה"ת שבזמן שהה"ת גם כן מאירה היינו כשממשיכים את היה"ו לתוך הה"ת, אזי יש שלימות ונקרא מאה ברכות.
וזה סוד אור, מים, רקיע, שהם מאה ברכות, שצריך אדם לעשות בכל יום, שהוא סוד, ויגזור אומר ויקם.
אור, היינו מקודם היה בחינת אור. ואחר כך נתצמצם ונעשה מן האור מים. ואחר כך נגזר שנעשה רקיע בין מים עליונים לתחתונים, שהאדם מרגיש, שהוא מתחת לרקיע, שנעשה בפירוד, אז הוא בוכה, שזה סוד מים תחתונים בוכין.
אז מתקן את עצמו ובא לשלימותו, שזה ענין ויקם, שנתקיים מאמר ה', זאת אומרת שנרגיש ה' על כל הבריאה, שזה סוד מאה ברכות.
וזה סוד וישב יצחק בבאר לחי רואי. היינו שהשיב כל ההבלים ובירר אותם לחי ראי. (שהוא ענין לחיי עולמים).
וזה ענין השלשה בארות, היינו ג' בירורים:
א) עשק, היינו שהוא ראה, שהקליפה עושקת לקדושה, שהוא על ידי שהיא שמציירת ציורים על ה', שאינו ח"ו בבחינת אהבת נפשי, ואומרת שהוא ציור ה', כענין שנאמר בשרה ואקל בעיניה, שהוא עושה ציורים ואומרת, שהיא צורת השכינה הקדושה. נמצא, שהיא עושקת הצורה האמיתית.
ב) אחר כך בירור הב', שהוא שטנא, עד אוהבי ה' שנאו רע. ודוקא על ידי רע זוכין להיות רעים אהובים, שהוא אומר, שאין זה הצורה כמו שהסטרא אחרא עושית בבחינת עושק, אלא שהצורה אמיתית היא בחינת רעים אהובים, כמו שכתוב את שאהבה נפשי ראיתם, בקשתי את שהאהבה נפשי, כמעט שעברתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו.
ג) ואחר כך בא לבאר, היינו לבירור הג' שנקרא רחובות, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.
וזה ענין, וישב יצחק בגרר, היינו שנגרר אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם, שזכה להשגחה פרטית.