תוכן

ל. ...היסודית הזה משכו להם קוים לאתיקה ומדיניות כחפצם, אולם שתים רעות עשו: האחת, שבטלו את הגוף עד לאפס, ועשו אותו למין דבר זר וחיצון מעצמות האדם. והשנית, שלקחו פעולה אחת מפעולות הגוף, דהיינו המחשבה והשכל, וקבעו אותה לעצמות האדם וכל האנכיות שבאדם, ועשו אזנם כאינו שומע מה שמוציאים שבפיהם, ואומרים "אני" חושב, "אני" משכיל, א"כ יש לך "אני" לבד שהוא עצם האדם, ויש לך מחשבה והשכלה לבדה, שהוא הפעולה של עצם האדם, כמו אני הולך, אני אוכל, אני ישן, שההליכה והאכילה והשינה המה רק פעולות השייכות לעצם האדם, דהיינו אל ה"אני", ושום בר דעת לא יחליף את הפעולה לבחינת פועל.
אולם, עם כל אפסותה של השיטה הזו, לקחה לה חלק גדול בהחיים, עד אפילו בזמנינו זה זכתה למקום חשוב בין חכמי הפסיכולוגיה, וגם נעשה ליסוד איתן למשכילים הדתיים שבדורינו (ויש מהם שנתבצרו על שיטות תיאולגיות שאין רצוני כאן לעסוק בהם), ועליהם לבי כואב וקורא אני עליהם "לא כצורינו צורם ואויבנו פלילים" (דברים לב, לא) (עי' רש"י משפטים פסוק א'), כי מה ענין המחשבה האנושית להתפרץ לפנימיות תורתינו הקדושה, ומי יבקש את הפלוסופים והחכמים הכופרים בדת ובנבואה שיבואו עם שכלם האנושי לסייע וגם לבסס את עיקרי הדת הללו. ובו בעת שנמצא אצלינו שכל התורה הנבואי, שדבריה מבוססים על פי השימוש והנסיון הנבואי, המה הולכים לבקש סיוע מבעלי הגיון הכופרים בנבואה המוצצים סברות מראשי אצבעותיהם.
ובמקום שהיה להם לילך לחכמי התורה לקבל הדבר פה אל פה כנוהג בהבנות כגון אלו, הלכו להם לרעות בכרמים זרים, כמבואר במאמר מהות חכמת הקבלה (מאמר מח אות ט) לבאר שצריך ללמוד דברים כאלו רק מפי הקבלה, שדברים כאלו בכונה נסתרו מהמונים, כמ"ש במאמר גילוי טפח (מאמר ב), עיין שם היטב.