תוכן

שמעתי תש"ה
ענין לשמה. צריך לדעת לזכות לבחינת לשמה, היא בחי' אתערותא דלעילא, כי זוהי בחי' הארה ממרום. ואין זה בשכל האנושי להבינה,אלא מי שטועם הוא יודע ומרגיש, וע"ז נאמר טעמו וראו כי טוב ה'.
ומשום צריך האדם להשתדל בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלמות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה שאין האברים מסכימים לדעה זו, אין לו עמה אחרת כי אם תפילה, שישפוך שיחו לה' שיעזור לו שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה.
ואל תאמר אם בחי' לשמה היא מתנה מה', אם כן מה תועיל התגברותי ועבודתי והסגולות והתיקונים שאני עושה בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה', על זה תרצו חז"ל ואמרו: "לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא, שזוהי בחינת תפילה, אבל אי אפשר שתהיה תפילה שלמה, אם לא יודע מקודם שבלי תפלה אי אפשר להשיגה.
לכן על ידי המעשים והסגולות שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים שירצו לקבל את הלשמה. ועל זה באה התפילה, היינו שרואה שכל המעשים לא הועילו לו, לכן אז כשמתפלל נקראת תפילה שלמה, ואז הקב"ה שומע תפילה.
וגם צריכים לדעת, שעל ידי קנית הלשמה, הוא ממית את היצר הרע. משום שהיצה"ר נקרא בחי' המקבל, ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את המקבל, וזה נבחן שממיתו, היינו שכבר לא משמש עם המקבל, וכיוון ששבטל את פעולתו הוא נבחן למת.
ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו שיעמול תחת השמש, אזי יראה שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים: א) הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה או שלא רוצה הוא מוכרח להתייגע בעולם הזה. ב) שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה, הוא מקבל תענוג בזמן העבודה. לפי המשל של המגיד מדובנא ז"ל שאמר על הכתוב: "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל".
היינו, משום שמי שעובד אצל השי"ת אין לו שום יגיעה, אלא להפך תענוג והתרוממות הרוח. אלא מי שלא לשם השם, אלא לשם מטרות אחרות אזי אין לו שום טענות מזה שהשי"ת לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד למטרה אחרת, אז יכול לטעון לאותה המטרה שהוא עובד בשבילה, שהיא תשפיע לו תענוג וחיות. ועליהם נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם".
ואל תקשה בזה שאפילו בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, ואינו מרגיש שום חיות שתחייב לו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא שמקבל עליו בבחי' התגברות, היינו בעל כורחו שלא בטובתו.
שצריכים לדעת שזה תיקון גדול. שלולי כך, היה תמיד הרצון לקבל לעצמו מסכים לזה, לא מטעם מצוות ה' אלא מטעם למלאות תאותו. ואם היה כך, אף פעם לא היתה אפשרות לבוא למדרגת לשמה.
וזה היה דומה כמו דאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים שהגנב בעצמו היה צועק: תתפסו את הגנב! ואז אי אפשר להכיר מי הגנב האמיתי כדי לתופסו ולהוציא מידו את הגניבה. אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם וחיות בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, ואז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהיא נגד רצונו, אזי יש לו האמצעים שיכול לבוא לידי עבודה, שתהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריכה להיות רק לה'. כמו שכתוב: "אז תתענג על ה'", היינו מקודם כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג, אלא עבודתו היתה ע"ד הכפיה, משא"כ כשכבר הרגיל.. [את עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע]...