תוכן

למי מיועדים הכוונות
ג) נודע מ''ש חז"ל (ע"פ תנחומא תצוה ה ; שיר השירים רבה א, ח) "לא היה העולם כדאי כיום שניתנה בו שיר השירים לישראל, משל למה הדבר דומה לדלי שנפל תוך הבור וכו' ובא אחד וקשר חוט בחוט משיחה במשיחה וכו' ומאז ואילך התחילו הכל דולין בו". ומבחינה ידועה אפשר לומר אותם הדברים גם על גילוי חכמת קבלת האר"י ז"ל, שלא היה העולם כדאי כיום שנתנה בו קבלת האר"י ז"ל לעולם. כי הן אמת הדבר שפתיחת החכמה היה על ידי שיר השירים, ודברי חז"ל שאחר שאחד העלה את הדלי התחיל הכל דולים בו. אכן, היה דברי שיר השירים נאמרים בכללות גדול, תורה חתומה, שמועטים הם בני עליה שיוכלו לעמוד על היקף הדברים. ובא האר"י ז"ל והרחיב לנו הדברים לאורכם ולרוחבם, עד שאפשר לומר שהטה לנו השמים ופרשם לעינינו כשמלה, להביט ולהשכיל במראות השמים ככל חפצינו.
הן אמת שפתח חכמת הקבלה וביחוד בעינין הפרצופים הם בשיר השירים המבארים ביותר בענין דכר ונוקבא... והוא נתרחב ביותר בזהר ותיקונים, מתבאר בספרא דצניעותא ובב' האידרות. ועדיין היה התורה חתומה עד העניק אותנו השי"ת בספרי האר"י ז"ל שסידור הדברים באופן הכי רחב ונעלה והאיר לנו הסיבה ומסובב מאבר לאבר ובפרטות גדול עד שכל בר לבב יכול ללכת לאורו ולדור בארץ וברקיע ביחד.
ודע ההפרש הגדול מהשגות נשמות לבחינת מציאות הספירות והעולמות שהוא לאין קץ. ולפעמים הם בהפכיות גם כן, אע"פ שגם השגות הנשמות העולים במעלת העולמות והספירות דומים להם בהבחנות הנרנח"י והכלים.
וההפרש הוא: כי העולמות והספירות, הם נאצלו ונתקנו מיד המאציל לפי מידות השלמות הנצחי המקשר אותם, באופן שהם למעלה ממקום וזמן, ואין העדר ושינוי נוהג בהם. וכל שינוי מדרגה הוא רק תוספת יקר כנוהג בנצחיות. ולא כן באים המה בהשגות נשמות, כי הנשמות מוגבלים במקום ובזמן, ואם הנשמות באים בשינוי מדרגה, כבר נעדר מהם המדרגה הראשונה, וממילא הם מגולגלים תמיד בקטנות וגדלות כי השינויים פועלים עליהם.
ובזה תבין מעלת ידיעת חכמת הספירות והעולמות ותועלתם הגדולה לבעלי השגה. כי בעת שהנשמה עולית למשל בבריאה ומקבלת משם מידת הארה, הרי הארה זו מוגבל להם במדתה בלי קשר עם העליונים ותחתונים, וממילא היא קטנה בערכה. אבל אם המשיג ההוא יודע להדביק השגתו במציאות הספירות שבעולם הבריאה, שהם שלשלת נצחי שכל המקומות והשינויים קשורים שם יחד, הרי משיג, בשעה שמקבל השגתו, מושך עמו גם כן מהארת הנצחיות עליה, שעל פי הנצחיות היא כלולה מראש עד סוף במדה אחת. וערך השגת נשמה אל ערך הספירות הוא כערך החלק אל ה"כל", כי הנשמה היא חלק אלקי ממעל, ונפרדת מהאלקיות בסוד מחצב הנשמות משאר מציאות הספירות שבבי"ע הם אלקיות ממש עד סוף עשיה. לכן כשהנשמה מדבקת את שורשה שבמציאות הספירות הרי החלק שב אל ה"כל"...
וזה תועלת הכוונות שסידר לנו האר''י ז"ל, אשר כל אדם לפי השגת נשמתו יוכל להדביק נשמתו אל מקור האלקי, וכאשר החלק יתדבק ב"כל", אין באמת שום נפקא מינא באיזה מדרגה הוא מתדבק, ואפי' בעולם עשיה מתחת נמצא דבוק בנצחיות ובאלקיות. שהרי הספי' הם אלוקיות גמור עד סוף עשיה, וענין הקטנות שבעשיה אין זה גרעון רק מעלה גדולה, שהרי זה השינוי אינה סותרת המעלות הקודמות שבאצילות אלא תוספות עליהם.
(מההעתק כי"ק)