תוכן

ובעניני פנים מסר לי דעתו – כי פלוני בעיני כמשומד, ואלמוני כזולל נורא, שאין לו שום מצע ואידיאה, רק זלילה מהמין הגרוע, וכן כולם – מקבלים מהמין הגרוע. ומהרע במיעוטו בחר אז לתמוך בדוד בן גוריון, כי סוף סוף אינו מקבל לעצמו ודואג כפי דעתו לכלל, והוא הרע – אבל במיעוטו.
העירותי לו אנכי – זה דוקא קשה, כי הטובה הזאת הולכת רק לס"א!? אמר לי: אסור לספר כל כך הרבה, אבל זהו ענין מתוך שלא לשמה, ושלא לשמה הזה הוא כענין ארמון ומגדל שבו כל טוב, שאי אפשר להגיע אליו אלא ע"י פרוזדור, ששם בפרוזדור יורים מכלי משחית כל מי שרוצה לעבור בו, ואי אפשר להגיע לארמון אלא דרך הפרוזדור, שכל מי שעובר בו מסתכן בחייו. והנה השלא לשמה של בן גוריון הוא עוד לפני הפרוזדור, הוא אפילו עד הפרוזדור עוד לא הגיע, היינו "שלא לשמה" חיצוני, אבל האגודת ישראל הם נמצאים בפרוזדור ומקבלים מכות נוראות מהס"א – שלא לשמה "פנימי".
ובין כך ובין כך אין בשביל מי לקחת את ירושלים, כי ביד מי נמסור אותה? ביד בן גוריון ומשה שרת, הם יבנו את בית המקדש? אינני רואה ידיים נאמנות ראויות. אמרתי: אבל הקב"ה אינו עושה חצי דבר, בטח הכין לנו כבר נשמות כאלה שבקרוב יופיעו, והם יהיו ראויים לכך. שתק, ואמר: דאר אויבעשטער זאל העלפין, אלץ טוט דער אויבערשטער, אפילו די עונות שיקט ער אונטער, כמו טצדיקי בנושא עלילה, אבער פריער מוז מען דורכגיין שכר ועונש, נאכער זעהט מען אז אלץ טוט דעם אויבערשטער, אבער אויב מן גייט נישט פריער דעם וועג פון שכר ועונש, זאל דער אויבעשטער מציל זיין, פאלט מען אריין, אבער אז מען גייט דעם וועג פון שכר ועונש פריער, העלפט דער אויבעשעטער שפעטר אז מען איז זוכה צו זהען אז אלץ איז דער אויבעשטער – הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, אבער פריער – שכר ועונש, פריער מתוך שלא לשמה מיט אלע פאלין און שטיין, און ערשט נאכדעם השגחה פרטית, אפילו די עוונות. [השי"ת יעזור, הכל עושה השי"ת, אפילו את העוונות שולח הוא למטה, כמו טצדיקי בנושא עלילה, אבל קודם צריך ללכת דרך שכר ועונש, ורק אח"כ אפשר לראות שהכל פועל השי"ת, אבל אם לא הולכים קודם בדרך שכר ועונש, ומקוים שהשי"ת יציל, אז נופלים, אבל כאשר הולכים בדרך של שכר ועונש קודם, עוזר השי"ת מאוחר יותר שזוכים לראות שהכל עושה השי"ת- הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, אבל קודם-שכר ועונש, קודם מתוך שלא לשמה, עם כל הנפילות והקימות, ורק אח"כ השגחה פרטית, אפילו העוונות.